כ"ח אב ה'תשפ"ו

וְכָכָה מַמָּשׁ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, כָּל מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שֶׁעוֹשִׂין יִשְׂרָאֵל, עוֹלֶה לְמַעְלָה בִּבְחִינַת ״הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין״ לְשׁוֹרֶשׁ נִשְׁמוֹתֵיהֶן לְמַעְלָה, הַנִּקְרָא בְּשֵׁם ״כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל״ וְ״אִימָּא תַּתָּאָה״ בִּלְשׁוֹן הַזֹּהַר, וּ״שְׁכִינָה״ בִּלְשׁוֹן הַגְּמָרָא, הַכְּלוּלָה מִכָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וּמְיוּחֶדֶת בָּהֶן בְּתַכְלִית, וְרֵאשִׁיתָן – הִיא מִדַּת הַחֶסֶד. וְעַל־יְדֵי הַעֲלָאָה זוֹ מִתְעוֹרֵר ״חֶסֶד ה׳״ מַמָּשׁ, שֶׁהוּא גִילּוּי אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, לֵירֵד וּלְהָאִיר לְמַטָּה לְנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, בִּבְחִינַת גִּילּוּי רַב וְעָצוּם בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה עַל כָּל פָּנִים. כִּי אַף שֶׁ״לִּגְדוּלָּתוֹ אֵין חֵקֶר״, עַד דְּ״כוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיבֵי״ הֲרֵי ״בְּמָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדוּלָּתוֹ, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ״, כְּ״מַיִם שֶׁיּוֹרְדִין כוּ׳״.