ב' ניסן ה'תשפ"ז

וְהִנֵּה, ״שְׂכַר מִצְוָה – מִצְוָה״, פֵּירוּשׁ, שֶׁמִּשְּׂכָרָהּ נֵדַע מַהוּתָהּ וּמַדְרֵגָתָהּ, וְאֵין לָנוּ עֵסֶק בַּנִּסְתָּרוֹת שֶׁהֵם צַדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת מֶרְכָּבָה, רַק הַנִּגְלוֹת לָנוּ, שֶׁאַחֲרֵיהֶם כָּל אָדָם יִמְשׁוֹךְ, לֵידַע נֶאֱמָנָה מַהוּת וּמַדְרֵגַת עֲבוֹדַת ה׳ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ, הַנִּמְשָׁכוֹת מִן הַבִּינָה וָדַעַת בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא – מְקוֹמָהּ בְּי׳ סְפִירוֹת דִּבְרִיאָה, וַעֲבוֹדָה בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ הַטִּבְעִיִּים שֶׁבְּמוֹחוֹ – בְּי׳ סְפִירוֹת דִּיצִירָה.