ט' אייר ה'תשפ"ז

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אָסָף בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּעַד כָּל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁבַּגּוֹלָה: ״וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע, בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ, וַאֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ״. כְּלוֹמַר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי כִּבְהֵמָה בִּהְיוֹתִי עִמְּךָ, וְלֹא אֵדַע וְלֹא אַרְגִּישׁ בְּנַפְשִׁי יִחוּד זֶה – שֶׁתִּפּוֹל עָלֶיהָ אֵימָתָה וָפַחַד תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ אַהֲבָה רַבָּה בְּתַּעֲנוּגִים אוֹ כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, כְּמִדַּת הַצַּדִּיקִים שֶׁנִּזְדַּכֵּךְ חוּמְרָם; וְכַנּוֹדָע, שֶׁדַּעַת הוּא לְשׁוֹן הַרְגָּשָׁה בַּנֶּפֶשׁ, וְהוּא כּוֹלֵל חֶסֶד וּגְבוּרָה – אַף־עַל־פִּי־כֵן, ״אֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ״, כִּי אֵין הַחוֹמֶר מוֹנֵעַ יִחוּד הַנֶּפֶשׁ בְּאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְמַלֵּא כָּל עָלְמִין, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״גַּם חוֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ״.