כ"ז סיון ה'תשפ"ז

וּ״מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין״ – הִיא בְּחִינַת הַחַיּוּת הַמִּתְלַבֶּשֶׁת תּוֹךְ עֶצֶם הַנִּבְרָא, שֶׁהִיא מְצוּמְצֶמֶת בְּתוֹכוֹ בְּצִמְצוּם רַב, כְּפִי עֵרֶךְ מַהוּת הַנִּבְרָא, שֶׁהוּא בַּעַל גְּבוּל וְתַכְלִית בְּכַמּוּתוֹ וְאֵיכוּתוֹ, דְּהַיְינוּ – מַעֲלָתוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ. כְּגוֹן הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁגּוּפוֹ יֵשׁ לוֹ גְּבוּל וְתַכְלִית בְּכַמּוּתוֹ, שֶׁהוּא כְּמוֹ קס״ז פְּעָמִים כְּגוֹדֶל כַּדּוּר הָאָרֶץ, וְאֵיכוּתוֹ וּמַעֲלָתוֹ, הוּא אוֹרוֹ, גַּם כֵּן יֵשׁ לוֹ גְּבוּל עַד כַּמָּה יוּכַל לְהָאִיר, כִּי לֹא יָאִיר לְבִלְתִּי תַכְלִית, מֵאַחַר שֶׁהוּא נִבְרָא, וְכֵן כָּל הַנִּבְרָאִים הֵם בַּעֲלֵי גְבוּל וְתַכְלִית, כִּי מֵהָאָרֶץ לָרָקִיעַ מַהֲלַךְ תּ״ק שָׁנָה כוּ׳.