י"ט אב ה'תשפ"ז

וְהִנֵּה, בָּאָדָם הַתַּחְתּוֹן לְמָשָׁל, מִי שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל לְהַשְׂכִּיל נִפְלְאוֹת חָכְמָה, וּמְצַמְצֵם שִׂכְלוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ בְּאוֹת אֶחָד מִדִּבּוּרוֹ, הִנֵּה זֶה הוּא צִמְצוּם עָצוּם וִירִידָה גְדוֹלָה לְחָכְמָתוֹ הַנִּפְלָאָה, כָּכָה מַמָּשׁ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, וְיָתֵר מִזֶּה לְאֵין קֵץ – הָיָה צִמְצוּם גָּדוֹל עָצוּם וְרַב, כַּאֲשֶׁר ״בִּדְבַר ה׳ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ״, בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, ״וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם״, הִיא אוֹת ה׳ שֶׁל שֵׁם הַוָיָ׳ בָּרוּךְ־הוּא, ״אָתָא קַלִּילָא״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״בְּהִבָּרְאָם״ – ״בְּה׳ בְּרָאָם״, הִיא מְקוֹר הַט׳ מַאֲמָרוֹת שֶׁנִמְשְׁכוּ מִמַּאֲמָר רִאשׁוֹן ״בְּרֵאשִׁית״ דְּ״נַמֵי מַאֲמָר הוּא״, הִיא בְּחִינַת חָכְמָה הַנִּקְרֵאת ״רֵאשִׁית״.