דלג לתוכן הראשי
תהילים

הגדרות תצוגה

גודל האותיות 32

גופן הקריאה

מצב תצוגה

פריסת הקריאה

צביעת מה שכבר נגלל

כך ייראה הטקסט בזמן הקריאה.

ניווט ופרקים

סיימתם את הקריאה?

חלוקת תהילים

יום ט

חלוקה אישית · פרקים מט–נד

חזרה לתהילים הראשי
ספר תהילים

פרק מטמט.

מוסר רב והתעוררות על כל העולם על עשיר עני ואביון, ומוכיח על עבירות שאין אדם סובר שהם עבירות לרוב רגילות ומרשיעים את האדם ליום הדין, בפרטות העשירים שאין להם בטחון בהקב״ה רק על ממונם:

יום ט

לַֽמְנַצֵּ֬חַ | לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר:

שִׁמְעוּ־זֹ֥את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים הַֽ֜אֲזִ֗ינוּ כָּל־י֥שְׁבֵי חָֽלֶד:

גַּם־בְּנֵ֣י אָ֖דָם גַּם־בְּנֵי־אִ֑ישׁ יַ֜֗חַד עָשִׁ֥יר וְאֶבְיֽוֹן:

פִּי יְדַבֵּ֣ר חָכְמ֑וֹת וְהָג֖וּת לִבִּ֣י תְבוּנֽוֹת:

אַטֶּ֣ה לְמָשָׁ֣ל אָזְנִ֑י אֶפְתַּ֥ח בְּ֜כִנּ֗וֹר חִידָתִֽי:

לָ֣מָּה אִ֖ירָא בִּ֣ימֵי רָ֑ע עֲו‍ֹ֖ן עֲקֵבַ֣י יְסוּבֵּֽנִי:

הַבֹּֽטְחִ֥ים עַל־חֵילָ֑ם וּבְרֹ֥ב עָ֜שְׁרָ֗ם יִתְהַלָּֽלוּ:

אָ֗ח לֹֽא־פָדֹ֣ה יִפְדֶּ֣ה אִ֑ישׁ לֹֽא־יִתֵּ֖ן לֵֽאלֹהִ֣ים כָּפְרֽוֹ:

וְיֵקַ֖ר פִּדְי֥וֹן נַפְשָׁ֗ם וְחָ֘דַ֥ל לְעוֹלָֽם:

וִֽיחִי־ע֥וֹד לָנֶ֑צַח לֹ֖א יִרְאֶ֣ה הַשָּֽׁחַת:

כִּ֚י יִרְאֶ֨ה | חֲכָ֘מִ֚ים יָמ֗וּתוּ יַ֚חַד כְּסִ֣יל וָבַ֣עַר יֹֽאבֵ֑דוּ וְעָֽזְב֖וּ לַֽאֲחֵרִ֣ים חֵילָֽם:

קִרְבָּ֚ם בָּתֵּ֨ימוֹ | לְֽעוֹלָ֗ם מִ֖שְׁכְּנֹתָם לְד֣וֹר וָדֹ֑ר קָֽרְא֥וּ בִ֜שְׁמוֹתָ֗ם עֲלֵ֣י אֲדָמֽוֹת:

וְאָדָם בִּיקָ֣ר בַּל־יָלִ֑ין נִמְשַׁ֖ל כַּבְּהֵמ֣וֹת נִדְמֽוּ:

זֶ֣ה דַ֖רְכָּם כֶּ֣סֶל לָ֑מוֹ וְאַֽחֲרֵיהֶ֓ם | בְּפִיהֶ֖ם יִרְצ֣וּ סֶֽלָה:

כַּצֹּ֚אן | לִֽשְׁא֣וֹל שַׁתּוּ֘ מָ֪וֶת יִ֫רְעֵ֥ם וַיִּרְדּ֘וּ בָ֚ם יְשָׁרִ֨ים | לַבֹּ֗קֶר ֖וְצוּרָם (כתיב וְ֖ציּרָם) לְבַלּ֥וֹת שְׁא֗וֹל מִזְּבֻ֥ל לֽוֹ:

אַךְ־אֱלֹהִ֗ים יִפְדֶּה־נַ֖פְשִׁי מִיַּ֣ד שְׁא֑וֹל כִּ֖י יִקָּחֵ֣נִי סֶֽלָה:

אַל־תִּ֖ירָא כִּֽי־יַֽעֲשִׁ֣ר אִ֑ישׁ כִּֽי־יִ֜רְבֶּ֗ה כְּב֣וֹד בֵּיתֽוֹ:

כִּ֚י לֹ֣א בְ֖מוֹתוֹ יִקַּ֣ח הַכֹּ֑ל לֹֽא־יֵרֵ֖ד אַֽחֲרָ֣יו כְּבוֹדֽוֹ:

כִּ֣י נַ֖פְשׁוֹ בְּחַיָּ֣יו יְבָרֵ֑ךְ וְ֜יוֹדֻ֗ךָ כִּֽי־תֵיטִ֥יב לָֽךְ:

תָּבֹא עַד־דּ֣וֹר אֲבוֹתָ֑יו עַד־נֵ֜֗צַח לֹ֣א יִרְאוּ־אֽוֹר:

אָדָ֣ם בִּ֖יקָר וְלֹ֣א יָבִ֑ין נִמְשַׁ֖ל כַּבְּהֵמ֣וֹת נִדְמֽוּ:

ספר תהילים

פרק ננ.

בזה המזמור מדובר כמה תוכחות ומוסרים גדולים, אשר המשורר מוכיח לאותם שאינם עושים תשובה בהכנעה ובנמיכות רוח, וגם הלומדים שאינם מקיימים מה שלומדים רק מן השפה ולחוץ, הם חוטאים ומחטיאים הרבה כהנה וכהנה:

מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֵ֚ל | אֱֽלֹהִ֡ים יְהֹוָ֗ה דִּבֶּ֥ר וַיִּקְרָא־אָ֑רֶץ מִמִּזְרַח־שֶׁ֜֗מֶשׁ עַד־מְבֹאֽוֹ:

מִצִּיּ֥וֹן מִכְלַל־יֹ֜֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ:

יָ֚בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶֽ֫חֱרָ֥שׁ אֵ֣שׁ לְפָנָ֣יו תֹּאכֵ֑ל וּ֜סְבִיבָ֗יו נִשְׂעֲרָ֥ה מְאֹֽד:

יִקְרָ֣א אֶל־הַשָּׁמַ֣יִם מֵעָ֑ל וְאֶל־הָ֜אָ֗רֶץ לָדִ֥ין עַמּֽוֹ:

אִסְפוּ־לִ֥י חֲסִידָ֑י כֹּֽרְתֵ֖י בְרִיתִ֣י עֲלֵי־זָֽבַח:

וַיַּגִּ֣ידוּ שָׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ כִּֽי־אֱלֹהִ֓ים | שֹׁפֵ֖ט ה֣וּא סֶֽלָה:

שִׁמְעָ֚ה עַמִּ֨י | וַֽאֲדַבֵּ֗רָה יִ֖שְׂרָאֵל וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ אֱלֹהִ֖ים אֱלֹהֶ֣יךָ אָנֹֽכִי:

לֹ֣א עַל־זְ֖בָחֶיךָ אֽוֹכִיחֶ֑ךָ וְ֜עוֹלֹתֶ֖יךָ לְנֶגְדִּ֣י תָמִֽיד:

לֹֽא־אֶקַּ֣ח מִבֵּֽיתְךָ֣ פָ֑ר מִמִּכְלְאֹתֶ֥יךָ עַתּוּדִֽים:

כִּי־לִ֥י כָל־חַיְתוֹ־יָ֑עַר בְּ֜הֵמ֗וֹת בְּהַרְרֵי־אָֽלֶף:

יָדַעְתִּי כָּל־ע֣וֹף הָרִ֑ים וְזִ֥יז שָֹ֜דַ֗י עִמָּדִֽי:

אִם־אֶ֖רְעַב לֹא־אֹ֣מַר לָ֑ךְ כִּי לִ֥י תֵ֜בֵ֗ל וּמְלֹאָֽהּ:

הַֽאוֹכַל בְּשַׂ֣ר אַבִּירִ֑ים וְדַ֖ם עַתּוּדִ֣ים אֶשְׁתֶּֽה:

זְבַ֣ח לֵאלֹהִ֣ים תּוֹדָ֑ה וְשַׁלֵּ֖ם לְעֶלְי֣וֹן נְדָרֶֽיךָ:

וּקְרָאֵנִי בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֲ֜חַלֶּצְךָ֗ וּֽתְכַבְּדֵֽנִי:

וְלָ֚רָשָׁ֨ע | אָ֘מַ֚ר אֱלֹהִ֗ים מַה־לְּ֖ךָ לְסַפֵּ֣ר חֻקָּ֑י וַתִּשָּׂ֖א בְרִיתִ֣י עֲלֵי־פִֽיךָ:

וְאַתָּה שָׂנֵ֣אתָ מוּסָ֑ר וַתַּשְׁלֵ֖ךְ דְּבָרַ֣י אַֽחֲרֶֽיךָ:

אִם־רָאִ֣יתָ גַ֖נָּב וַתִּ֣רֶץ עִמּ֑וֹ וְעִ֖ם מְנָֽאֲפִ֣ים חֶלְקֶֽךָ:

פִּיךָ שָׁלַ֣חְתָּ בְרָעָ֑ה וּ֜לְשֽׁוֹנְךָ֗ תַּצְמִ֥יד מִרְמָֽה:

תֵּשֵׁב בְּאָחִ֣יךָ תְדַבֵּ֑ר בְּבֶן־אִ֜מְּךָ֗ תִּתֶּן־דֹּֽפִי:

אֵ֚לֶּה עָשִׂ֨יתָ | וְהֶֽחֱרַ֗שְׁתִּי דִּמִּ֗יתָ הֱי֣וֹת אֶֽהְיֶ֣ה כָמ֑וֹךָ אוֹכִֽיחֲךָ֖ וְאֶֽעֶרְכָ֣ה לְעֵינֶֽיךָ:

בִּֽינוּ־נָ֣א זֹ֖את שֹֽׁכְחֵ֣י אֱל֑וֹהַּ פֶּן־אֶ֜טְרֹ֗ף וְאֵ֣ין מַצִּֽיל:

זֹבֵ֥חַ תּוֹדָ֗ה יְכַ֫בְּדָ֥נְנִי וְשָׂ֥ם דֶּ֑רֶךְ אַ֜רְאֶ֗נּוּ בְּיֵ֣שַׁע אֱלֹהִֽים:

ספר תהילים

פרק נאנא.

בו מבואר מה שנאמר לדוד על ידי נתן הנביא שחטא בבת שבע ונתן הנביא הלך לביתו ואז היה דוד המלך מתבודד בינו לבין הקדוש ברוך הוא ואמר תפלות גדולות ונוראות ואיך התנצל דוד בחטאו. וכל אדם יאמר מזמור זה על חטאיו ופשעיו:

לַֽ֜מְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:

בְּב֣וֹא אֵ֖לָיו נָתָ֣ן הַנָּבִ֑יא כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֜֗א אֶל־בַּת־שָֽׁבַע:

חָנֵּ֣נִי אֱלֹהִ֣ים כְּחַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַֽ֜חֲמֶ֗יךָ מְחֵ֣ה פְשָׁעָֽי:

֖הֶֽרֶב (כתיב הֶרֶבה) כַּבְּסֵ֣נִי מֵֽעֲו‍ֹנִ֑י וּמֵ֖חַטָּאתִ֣י טַֽהֲרֵֽנִי:

כִּֽי־פְ֖שָׁעַי אֲנִ֣י אֵדָ֑ע וְחַטָּאתִ֖י נֶגְדִּ֣י תָמִֽיד:

לְךָ֚ לְבַדְּךָ֨ | חָטָ֗אתִי וְהָרַ֥ע בְּעֵינֶ֗יךָ עָ֫שִׂ֥יתִי לְמַעַֽן־תִּצְדַּ֥ק בְּדָבְרֶ֑ךָ תִּזְכֶּ֥ה בְשָׁפְטֶֽךָ:

הֵן־בְּעָו֥וֹן חוֹלָ֑לְתִּי וּ֜בְחֵ֗טְא יֶֽחֱמַ֥תְנִי אִמִּֽי:

הֵ֣ן אֱ֖מֶת חָפַ֣צְתָּ בַטֻּח֑וֹת וּ֜בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי:

תְּחַטְּאֵ֣נִי בְאֵז֣וֹב וְאֶטְהָ֑ר תְּ֜כַבְּסֵ֗נִי וּמִשֶּׁ֥לֶג אַלְבִּֽין:

תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂ֣וֹן וְשִׂמְחָ֑ה תָּ֜גֵ֗לְנָה עֲצָמ֥וֹת דִּכִּֽיתָ:

הַסְתֵּ֣ר פָּ֖נֶיךָ מֵֽחֲטָאָ֑י וְכָל־עֲוֹ֖נֹתַ֣י מְחֵֽה:

לֵ֣ב טָ֖הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֜כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי:

אַל־תַּשְׁלִיכֵ֥נִי מִלְּפָנֶ֑יךָ וְר֥וּחַ קָ֜דְשְׁךָ֗ אַל־תִּקַּ֥ח מִמֶּֽנִּי:

הָשִׁ֣יבָה לִּ֖י שְׂשׂ֣וֹן יִשְׁעֶ֑ךָ וְר֥וּחַ נְדִיבָ֣ה תִסְמְכֵֽנִי:

אֲלַמְּדָ֣ה פֹֽשְׁעִ֣ים דְּרָכֶ֑יךָ וְ֜חַטָּאִ֗ים אֵלֶ֥יךָ יָשֽׁוּבוּ:

הַצִּילֵ֚נִי מִדָּמִ֨ים | אֱֽלֹהִ֗ים אֱלֹהֵ֥י תְשׁוּעָתִ֑י תְּרַנֵּ֥ן לְ֜שׁוֹנִ֗י צִדְקָתֶֽךָ:

אֲדֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֜פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ:

כִּ֚י | לֹא־תַחְפֹּ֣ץ זֶ֣בַח וְאֶתֵּ֑נָה ע֜וֹלָ֗ה לֹ֣א תִרְצֶֽה:

זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה לֵב־נִשְׁבָּ֥ר וְנִדְכֶּ֑ה אֱ֜לֹהִ֗ים לֹ֣א תִבְזֶֽה:

הֵיטִ֣יבָה בִֽ֖רְצֽוֹנְךָ אֶת־צִיּ֑וֹן תִּ֜בְנֶ֗ה חוֹמ֥וֹת יְרֽוּשָׁלִָֽם:

אָ֚ז תַּחְפֹּ֣ץ זִבְחֵי־צֶ֖דֶק עוֹלָ֣ה וְכָלִ֑יל אָ֚ז יַֽעֲל֖וּ עַל־מִזְבַּֽחֲךָ֣ פָרִֽים:

ספר תהילים

פרק נבנב.

בו מבואר היאך המשורר מקונן על דואג מה שמתהלל ומתפאר על הרעה שעשה, מה עלה בדעתו אם גבורה תחשב לו עשות רעה, והקללה שקילל אותו ולכל העושים בו:

לַֽמְנַצֵּ֗חַ מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד:

בְּב֚וֹא | דּוֹאֵ֣ג הָֽאֲדֹמִי֘ וַיַּגֵּ֪ד לְשָׁ֫א֥וּל וַיֹּ֥אמֶר ל֑וֹ בָּ֥א דָ֜וִ֗ד אֶל־בֵּ֥ית אֲחִימֶֽלֶךְ:

מַה־תִּתְהַלֵּ֣ל בְּ֖רָעָה הַגִּבּ֑וֹר חֶ֥סֶד אֵ֜֗ל כָּל־הַיּֽוֹם:

הַוּוֹת תַּחְשֹׁ֣ב לְשׁוֹנֶ֑ךָ כְּתַ֥עַר מְ֜לֻטָּ֗שׁ עֹשֵׂ֥ה רְמִיָּֽה:

אָהַ֣בְתָּ רָ֣ע מִטּ֑וֹב שֶׁ֓קֶר | מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה:

אָהַ֥בְתָּ כָל־דִּבְרֵי־בָ֗לַע לְשׁ֣וֹן מִרְמָֽה:

גַּם־אֵל֘ יִתָּצְךָ֪ לָ֫נֶ֥צַח יַחְתְּךָ֣ וְיִסָּֽחֲךָ֣ מֵאֹ֑הֶל וְשֵֽׁרֶשְׁךָ֙ מֵאֶ֖רֶץ חַיִּ֣ים סֶֽלָה:

וְיִרְא֖וּ צַדִּיקִ֥ים וְיִירָ֗אוּ וְעָלָ֥יו יִשְׂחָֽקוּ:

הִנֵּ֚ה הַגֶּ֗בֶר לֹֽא־יָשִׂ֥ים אֱלֹהִ֗ים מָֽע֫וּזּ֥וֹ וַ֖יִּבְטַח בְּרֹ֣ב עָשְׁר֑וֹ יָעֹ֥ז בְּהַוָּתֽוֹ:

וַֽאֲנִ֚י | כְּזַ֣יִת רַֽ֖עֲנָן בְּבֵ֣ית אֱלֹהִ֑ים בָּטַ֖חְתִּי בְחֶ֥סֶד אֱ֜לֹהִ֗ים עוֹלָ֥ם וָעֶֽד:

אֽוֹדְךָ֣ לְ֖עוֹלָם כִּ֣י עָשִׂ֑יתָ וַֽאֲקַוֶּ֖ה שִׁמְךָ֥ כִי־ט֜֗וֹב נֶ֣גֶד חֲסִידֶֽיךָ:

ספר תהילים

פרק נגנג.

בו ידובר כשגידר טיטוס את הפרוכת בחרב וחשב שהרג את עצמו:

לַֽמְנַצֵּ֥חַ עַל־מַֽחֲלַ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד:

אָ֘מַ֚ר נָבָ֣ל בְּ֖לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִשְׁחִ֖יתוּ וְהִתְעִ֥יבוּ עָ֜֗וֶל אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טֽוֹב:

אֱֽלֹהִ֗ים מִשָּׁמַיִם֘ הִשְׁקִ֪יף עַל־בְּֽנֵ֫י־אָ֫דָ֥ם לִ֖רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֜רֵ֗שׁ אֶת־אֱלֹהִֽים:

כֻּלּ֥וֹ סָג֘ יַחְדָּ֪ו נֶֽ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֥ין עֹֽשֵׂה־ט֑וֹב אֵ֜֗ין גַּ֣ם אֶחָֽד:

הֲלֹ֥א יָֽדְעוּ֘ פֹּ֪עֲלֵי֫ אָ֥וֶן אֹֽכְלֵ֣י עַ֖מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם אֱ֜לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ:

שָׁ֚ם פָּ֥חֲדוּ פַחַד֘ לֹא־הָ֪יָה֫ פָ֥חַד כִּֽי־אֱלֹהִ֗ים פִּ֖זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֜בִשֹׁ֗תָה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם:

מִֽי־יִ֥תֵּן מִצִּיּוֹן֘ יְשֻׁע֪וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב אֱ֖לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַֽ֜עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל:

ספר תהילים

פרק נדנד.

תפלה לאלהים שיושיע בגבורתו לכל המיחלים לחסדו, ועיין ותראה תפלה נוראה ונפלאה שיש לכל אדם לומר בזמנו:

לַֽמְנַצֵּ֥חַ בִּ֜נְגִינֹ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד:

בְּב֣וֹא הַ֖זִּיפִים וַיֹּֽאמְר֥וּ לְשָׁא֑וּל הֲלֹ֥א דָ֜וִ֗ד מִסְתַּתֵּ֥ר עִמָּֽנוּ:

אֱלֹהִים בְּשִׁמְךָ֣ הֽוֹשִׁיעֵ֑נִי וּבִגְבוּרָֽתְךָ֥ תְדִינֵֽנִי:

אֱלֹהִים שְׁמַ֣ע תְּפִלָּתִ֑י הַֽ֜אֲזִ֜ינָה לְאִמְרֵי־פִֽי:

כִּ֚י זָרִ֨ים | קָ֚מוּ עָלַ֗י וְ֖עָֽרִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י לֹא־שָׂ֨מוּ אֱלֹהִ֖ים לְנֶגְדָּ֣ם סֶֽלָה:

הִנֵּ֣ה אֱ֖לֹהִים עֹזֵ֣ר לִ֑י אֲ֜דֹנָ֗י בְּֽסֹמְכֵ֥י נַפְשִֽׁי:

יָשִׁ֣יב (כתיב יָשִׁ֣וב) הָ֖רַע לְשֹֽׁרְרָ֑י בַּֽ֜אֲמִתְּךָ֗ הַצְמִיתֵֽם:

בִּנְדָבָ֥ה אֶזְבְּחָה־לָּ֑ךְ א֘וֹדֶ֚ה שִׁמְךָ֖ יְהֹוָ֣ה כִּי־טֽוֹב:

כִּ֣י מִכָּל־צָרָ֣ה הִצִּילָ֑נִי וּ֜בְאֹֽיְבַ֗י רָֽאֲתָ֥ה עֵינִֽי:

הגדרות נגישות