כ"ג אב ה'תשפ"ו

וְהִנֵּה, ״שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן״, שֶׁתִּיקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְהָיְתָה נִשְׁמָתוֹ גַם כֵּן כְּלוּלָה מִכָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם, וְהָיָה מֶרְכָּבָה לַתּוֹרָה שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁנִּקְרֵאת בְּשֵׁם ״אָדָם״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם וְכוּ׳״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כוּ׳״ – ״אֵין זֹאת אֶלָּא תּוֹרָה כוּ׳״, שֶׁהָיְתָה כְּלוּלָה וּמְלוּבֶּשֶׁת בְּנִשְׁמַת ״יִשְׂרָאֵל סָבָא״, הַכְּלוּלָה מִכָּל הַנְּשָׁמוֹת.