כ"ט תשרי ה'תשפ"ז

וְהִנֵּה, אַף כִּי ״ה׳ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד״, דְּהַיְינוּ, דִּבּוּרוֹ וְ״רוּחַ פִּיו״ הַמְכוּנֶּה בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשֵׁם ״שְׁמוֹ״ – הוּא יָחִיד וּמְיוּחָד, אַף־עַל־פִּי־כֵן, הַהֶאָרָה וְהַמְשָׁכַת הַחַיּוּת הַנִּמְשֶׁכֶת מֵ״רוּחַ פִּיו״ יִתְבָּרֵךְ, מִתְחַלֶּקֶת לְד׳ מַדְרֵגוֹת שׁוֹנוֹת, שֶׁהֵן ד׳ עוֹלָמוֹת: אֲצִילוּת, בְּרִיאָה, יְצִירָה, עֲשִׂיָּה.