ב' חשון ה'תשפ"ז

וְאַחַר הַדְּבָרִים וְהָאֶמֶת הָאֵלֶּה הַגְּלוּיִם וִידוּעִים לַכֹּל, נַחֲזוֹר לְעִנְיָן רִאשׁוֹן, בְּעִנְיַן הַכַּעַס – שֶׁהוּא ״כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה־זָרָה״, וְהַיְינוּ – בְּמִילֵּי דְעָלְמָא, כִּי ״הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם״, וְלָכֵן, בְּמִילֵּי דִשְׁמַיָּא – לְאַפְרוּשֵׁי מֵאִיסּוּרָא לֹא שַׁיָּיךְ הַאי טַעֲמָא דַּאֲמָרָן, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּקְצוֹף מֹשֶׁה״, וְהַיְינוּ, מִשּׁוּם כִּי ה׳ הִקְרָה לְפָנָיו מִצְוָה זוֹ, לְאַפְרוּשֵׁי מֵאִיסּוּרָא, כְּדֵי לְזַכּוֹתוֹ: