א' חשון ה'תשפ"ז

וְהִנֵּה, ״זֶה לְעוּמַּת זֶה״, יֵשׁ עֲשָׂרָה כִּתְרֵי דִמְסָאֲבוּתָא, וּמֵהֶן נִמְשָׁכוֹת נַפְשׁוֹת הָאוּמּוֹת – גַּם כֵּן כְּלוּלוֹת מֵעֶשֶׂר בְּחִינוֹת אֵלּוּ מַמָּשׁ. וּמוּדַעַת זֹאת בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁכָּתוּב בְּ״סֵפֶר הַגִּלְגּוּלִים״ עַל פָּסוּק ״אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ״: שֶׁהוּא סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה בְּתוֹךְ הַקְּלִיפּוֹת, לְהַחֲיוֹתָם וּלְהַשְׁלִיטָם עַתָּה בִּזְמַן הַגָּלוּת, אֲבָל הוּא ״לְרַע לוֹ״ וְכוּ׳. וְלָכֵן הָאוּמּוֹת שׁוֹלְטִין עַתָּה עַל יִשְׂרָאֵל, לִהְיוֹת – נַפְשׁוֹת הָאוּמּוֹת מֵהַקְּלִיפּוֹת אֲשֶׁר הַשְּׁכִינָה מִתְלַבֶּשֶׁת בִּבְחִינַת גָּלוּת בְּתוֹכָם. וְהִנֵּה, אַף שֶׁזֶּה צָרִיךְ בֵּיאוּר רָחָב אֵיךְ וּמָה, מִכָּל מָקוֹם הָאֱמֶת כֵּן הוּא.