י"ד ניסן ה'תשפ"ז

מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם לוֹמֵד וּמְקַיֵּים הַמִּצְוָה בְּאַהֲבָה לְבַדָּהּ, כְּדֵי לְדָבְקָה בוֹ עַל יְדֵי תּוֹרָתוֹ וּמִצְוֹתָיו – אֵינָהּ נִקְרֵאת בְּשֵׁם עֲבוֹדַת הָעֶבֶד, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: ״וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם וְגוֹ׳״, ״וְאוֹתוֹ תַעֲבוֹדוּ וְגוֹ׳״; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר [פָּרָשַׁת בְּהַר]: ״כְּהַאי תּוֹרָא דְּיָהֲבִין עֲלֵיהּ עוֹל בְּקַדְמֵיתָא בְּגִין לְאַפָּקָא מִינֵּיהּ טַב לְעָלְמָא כוּ׳, הָכֵי נַמֵי אִצְטְרִיךְ לְבַר נַשׁ לְקַבָּלָא עֲלֵיהּ עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּקַדְמֵיתָא כוּ׳, וְאִי הַאי לָא אִשְׁתְּכַח גַּבֵּיהּ – לָא שַׁרְיָא בֵּיהּ קְדוּשָּׁה כוּ׳״; [וּבְרַעְיָא מְהֵימְנָא שָׁם דַּף קי״א עַמּוּד ב׳] שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת, וְהֵן: בְּחִינַת ״עֶבֶד״ וּבְחִינַת ״בֵּן״.