כ' ניסן ה'תשפ"ז

וְכֹחַ זֶה וּמִדָּה זוֹ לְקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ בַּה׳, יֵשׁ בְּכָל נֶפֶשׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, בִּינִיקָתָהּ מִנִּשְׁמַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלום. רַק מֵאַחַר שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה הַנֶּפֶשׁ בַּגּוּף, צְרִיכָה לִיגִיעָה רַבָּה וַעֲצוּמָה כְּפוּלָה וּמְכוּפֶּלֶת. הָאַחַת – הִיא יְגִיעַת בָּשָׂר, לְבַטֵּשׁ אֶת הַגּוּף וּלְהַכְנִיעוֹ שֶׁלֹּא יַחְשִׁיךְ עַל אוֹר הַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בְּשֵׁם הַזֹּהַר, דְּ״גוּפָא דְּלָא סָלִיק בֵּיהּ נְהוֹרָא דְנִשְׁמְתָא מְבַטְּשִׁין לֵיהּ״, וְהַיְינוּ, עַל יְדֵי הִרְהוּרֵי תְשׁוּבָה מֵעוֹמֶק הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם.