כ"ב ניסן ה'תשפ"ז

וְגַם כִּי אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף, הֲרֵי אַדְּרַבָּה – הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָיו, בְּיֶתֶר שְׂאֵת לְאֵין קֵץ מֵרְאִיַּית הָעַיִן וּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, רַק הוּא עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ אָדָם הַיּוֹדֵעַ וּמַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה וְנִפְעָל בְּאֶחָד מִכָּל רַמַ״ח אֵיבָרָיו, כְּמוֹ קוֹר אוֹ חוֹם, וַאֲפִילוּ חוֹם שֶׁבְּצִפָּרְנֵי רַגְלָיו עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל – אִם נִכְוָה בָּאוּר, וְכֵן מַהוּתָם וְעַצְמוּתָם וְכָל מַה שֶּׁמִּתְפָּעֵל בָּהֶם, יוֹדֵעַ וּמַרְגִּישׁ בְּמוֹחוֹ.