ו' סיון ה'תשפ"ח

אַךְ הִנֵּה יָדוּעַ לַיּוֹדְעִים, טַעֲמָא דִקְרָא מַאי דִּכְתִיב: ״כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם״, וּבִפְרָט שֶׁהָאָדָם נִקְרָא ״מְהַלֵּךְ״ וְלֹא ״עוֹמֵד״, וְצָרִיךְ לֵילֵךְ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, וְלֹא לַעֲמוֹד בְּמַדְרֵגָה אַחַת לְעוֹלָם, וּבֵין מַדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, טֶרֶם שֶׁיַּגִּיעַ לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה מִמֶּנָּה, הוּא בִּבְחִינַת ״נְפִילָה״ מִמַּדְרֵגָה הָרִאשׁוֹנָה. אַךְ, ״כִּי יִפּוֹל – לֹא יוּטָל״ כְּתִיב, וְאֵינָהּ נִקְרֵאת נְפִילָה, אֶלָּא לְגַבֵּי מַדְרֵיגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, וְלֹא לְגַבֵּי שְׁאָר כָּל אָדָם חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן, הוּא לְמַעְלָה מִכָּל הָאָדָם בַּעֲבוֹדָתוֹ, כִּי נִשְׁאַר בָּהּ בְּחִינַת רְשִׁימוּ מִמַּדְרֵיגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה. אַךְ עִיקָּרָהּ, מֵאַהֲבָה שֶׁנִּתְחַנֵּךְ וְהוּרְגַּל בָּהּ מִנְּעוּרָיו, בְּטֶרֶם שֶׁהִגִּיעַ לְמַדְרֵגַת צַדִּיק. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״גַּם כִּי יַזְקִין וְגוֹ׳״. וְהִנֵּה, רֵאשִׁית הַדְּבָרִים הַמְּעוֹרְרִים הָאַהֲבָה וְהַיִּרְאָה וִיסוֹדָן – הִיא הָאֱמוּנָה הַטְּהוֹרָה וְנֶאֱמָנָה בְּיִחוּדוֹ וְאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ וְיִתְעַלֶּה: