דלג לתוכן הראשי
תהילים

הגדרות תצוגה

גודל האותיות 32

גופן הקריאה

מצב תצוגה

פריסת הקריאה

צביעת מה שכבר נגלל

כך ייראה הטקסט בזמן הקריאה.

ניווט ופרקים

סיימתם את הקריאה?

חלוקת תהילים

ספר שני

חלוקה אישית · פרקים מב–עב

חזרה לתהילים הראשי
ספר תהילים

פרק מבמב.

זה המזמור מעורר לבבות בני ישראל הבלתי מרגישים חורבן הגדול ואבדה ורעה שגלו מעל שלחן אביהם. ולו חכמו ישכילו אשר היו להם טובה גדולה בבואם ליראות שלש פעמים בשנה לרגל בשמחה בחיל גדול ולא היה להם שטן ופגע רע. וה׳ יתן רחמים לפנינו מעתה ועד עולם אמן סלה:

לַֽמְנַצֵּ֜חַ מַשְׂכִּ֥יל לִבְנֵי־קֹֽרַח:

כְּאַיָּ֗ל תַּֽעֲרֹ֥ג עַל־אֲפִיקֵי־מָ֑יִם כֵּ֚ן נַפְשִׁ֨י תַֽעֲרֹ֖ג אֵלֶ֣יךָ אֱלֹהִֽים:

צָמְאָ֬ה נַפְשִׁ֨י | לֵֽאלֹהִים֘ לְאֵ֪ל֫ חָ֥י מָתַ֥י אָב֑וֹא וְ֜אֵֽרָאֶ֗ה פְּנֵ֣י אֱלֹהִֽים:

הָֽיְתָה־לִּ֬י דִמְעָתִ֣י לֶ֖חֶם יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה בֶּֽאֱמֹ֥ר אֵלַ֥י כָּל־הַ֜יּ֗וֹם אַיֵּ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:

אֵ֚לֶּה אֶזְכְּרָ֨ה | וְאֶשְׁפְּכָ֤ה עָלַ֨י | נַפְשִׁ֗י כִּ֚י אֶֽעֱבֹ֨ר | בַּסָּךְ֘ אֶדַּדֵּ֗ם עַד־בֵּ֥ית אֱלֹ֫הִ֥ים בְּקֽוֹל־רִנָּ֥ה וְ֜תוֹדָ֗ה הָ֘מ֥וֹן חוֹגֵֽג:

מַה־תִּֽשְׁתּ֬וֹחֲחִ֨י | נַפְשִׁי֘ וַתֶּֽהֱמִ֪י עָ֫לָ֥י הוֹחִ֣ילִי לֵֽ֖אלֹהִים כִּי־ע֥וֹד אוֹדֶ֗נּוּ יְשׁוּע֥וֹת פָּנָֽיו:

אֱֽלֹהַ֗י עָלַי֘ נַפְשִׁ֪י תִשְׁתּ֫וֹחָ֥ח עַל־כֵּ֗ן אֶ֖זְכָּרְךָ מֵאֶ֣רֶץ יַרְדֵּ֑ן וְ֜חֶרְמוֹנִ֗ים מֵהַ֥ר מִצְעָֽר:

תְּהֽוֹם־אֶל־תְּה֣וֹם ק֖וֹרֵא לְק֣וֹל צִנּוֹרֶ֑יךָ כָּל־מִשְׁבָּרֶ֥יךָ וְ֜גַלֶּ֗יךָ עָלַ֥י עָבָֽרוּ:

יוֹמָ֚ם | יְצַוֶּ֬ה יְהֹוָ֨ה | חַסְדּ֗וֹ וּ֖בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה עִמִּ֑י תְּ֜פִלָּ֗ה לְאֵ֣ל חַיָּֽי:

אֽוֹמְרָ֚ה | לְאֵ֥ל סַלְעִי֘ לָמָ֪ה שְׁכַ֫חְתָּ֥נִי לָֽמָּה־קֹדֵ֥ר אֵ֜לֵ֗ךְ בְּלַ֣חַץ אוֹיֵֽב:

בְּרֶ֚צַח | בְּֽעַצְמוֹתַ֗י חֵֽרְפ֥וּנִי צֽוֹרְרָ֑י בְּאָמְרָ֖ם אֵלַ֥י כָּל־הַ֜יּ֗וֹם אַיֵּ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:

מַה־תִּֽשְׁתּ֬וֹחֲחִ֨י | נַפְשִׁי֘ וּמַה־תֶּֽהֱמִ֪י עָ֫לָ֥י הוֹחִ֣ילִי לֵֽ֖אלֹהִים כִּי־ע֣וֹד אוֹדֶ֑נּוּ יְשׁוּעֹ֥ת פָּ֜נַ֗י וֵֽאלֹהָֽי:

ספר תהילים

פרק מגמג.

תפלה גדולה על גודל הצרות מגוי לא חסיד. ויהי רצון שישלח מלך המשיח ואליהו הנביא, והמה ינחונו לבהמ״ק להקריב קרבנות כבתחלה:

שָׁפְטֵ֚נִי אֱלֹהִ֨ים | וְרִֽ֘יבָ֚ה רִיבִ֗י מִגּ֣וֹי לֹ֣א חָסִ֑יד מֵ֚אִ֥ישׁ מִרְמָ֖ה וְעַוְלָ֣ה תְפַלְּטֵֽנִי:

כִּֽי־אַתָּ֨ה | אֱלֹהֵ֣י מָֽעוּזִּי֘ לָמָ֪ה זְנַ֫חְתָּ֥נִי לָֽמָּה־קֹדֵ֥ר אֶתְהַלֵּ֗ךְ בְּלַ֣חַץ אוֹיֵֽב:

שְׁלַח־אֽוֹרְךָ֣ וַֽ֖אֲמִתְּךָ הֵ֣מָּה יַנְח֑וּנִי יְבִיא֥וּנִי אֶל־הַר־קָדְשְׁךָ֗ וְאֶל־מִשְׁכְּנוֹתֶֽיךָ:

וְאָב֚וֹאָה | אֶל־מִזְבַּ֬ח אֱלֹהִ֗ים אֶל־אֵל֘ שִׂמְחַ֪ת גִּ֫ילִ֥י וְאֽוֹדְךָ֥ בְכִנּ֑וֹר אֱלֹהִ֥ים אֱלֹהָֽי:

מַה־תִּֽשְׁתּֽ֬וֹחֲחִ֨י | נַפְשִׁי֘ וּמַה־תֶּֽהֱמִ֪י עָ֫לָ֥י הוֹחִ֣ילִי לֵֽ֖אלֹהִים כִּי־ע֣וֹד אוֹדֶ֑נּוּ יְשׁוּעֹ֥ת פָּ֜נַ֗י וֵֽאלֹהָֽי:

ספר תהילים

פרק מדמד.

המשורר מאונן ומקונן במר נפש על גלות המר הזה, וכל יום אנו ותורתנו מוכלמים באמרם החליף ה׳ אותנו באומה אחרת, ונחשבנו כצאן לטבח למשל ולשנינה, לכך ראוי לפדות אותנו למען שמו הגדול אשר עמנו בגלות:

יום ח

לַֽמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל:

אֱלֹהִ֚ים | בְּאָזְנֵ֬ינוּ שָׁמַ֗עְנוּ אֲבוֹתֵ֥ינוּ סִפְּרוּ־לָ֑נוּ פֹּֽעַל־פָּעַ֥לְתָּ בִֽ֜ימֵיהֶ֗ם בִּ֣ימֵי קֶֽדֶם:

אַתָּ֚ה | יָֽדְךָ֡ גּוֹיִ֣ם ה֖וֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵ֑ם תָּרַ֥ע לְ֜אֻמִּ֗ים וַֽתְּשַׁלְּחֵֽם:

כִּ֚י לֹ֪א בְחַרְבָּ֡ם יָֽרְשׁוּ־אָ֗רֶץ וּזְרוֹעָם֘ לֹֽא־הוֹשִׁ֪יעָה֫ לָּ֥מוֹ כִּי־יְמִֽינְךָ֣ וּ֖זְרֽוֹעֲךָ וְא֥וֹר פָּ֜נֶ֗יךָ כִּ֣י רְצִיתָֽם:

אַתָּה־ה֣וּא מַלְכִּ֣י אֱלֹהִ֑ים צַ֜וֵּ֗ה יְשׁוּע֥וֹת יַֽעֲקֹֽב:

בְּךָ צָרֵ֣ינוּ נְנַגֵּ֑חַ בְּ֜שִׁמְךָ֗ נָב֥וּס קָמֵֽינוּ:

כִּ֚י לֹ֣א בְקַשְׁתִּ֣י אֶבְטָ֑ח וְ֜חַרְבִּ֗י לֹ֣א תֽוֹשִׁיעֵֽנִי:

כִּ֣י הֽ֖וֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵ֑ינוּ וּמְשַׂנְאֵ֥ינוּ הֱבִישֽׁוֹתָ:

בֵּ֣אלֹהִים הִלַּ֣לְנוּ כָל־הַיּ֑וֹם וְשִׁמְךָ֓ | לְעוֹלָ֖ם נוֹדֶ֣ה סֶֽלָה:

אַף־זָ֖נַחְתָּ וַתַּכְלִימֵ֑נוּ וְלֹ֥א תֵ֜צֵ֗א בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ:

תְּשִׁיבֵ֣נוּ אָ֖חוֹר מִנִּי־צָ֑ר וּ֜מְשַׂנְאֵ֗ינוּ שָׁ֣סוּ לָֽמוֹ:

תִּתְּנֵנוּ כְּצֹ֣אן מַֽאֲכָ֑ל וּ֜בַגּוֹיִ֗ם זֵֽרִיתָֽנוּ:

תִּמְכֹּר־עַמְּךָ֥ בְלֹא־ה֑וֹן וְלֹ֥א רִ֜בִּ֗יתָ בִּמְחִֽירֵיהֶֽם:

תְּשִׂימֵ֣נוּ חֶ֖רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ לַ֥עַג וָ֜קֶ֗לֶס לִסְבִֽיבוֹתֵֽינוּ:

תְּשִׂימֵ֣נוּ מָ֖שָׁל בַּגּוֹיִ֑ם מְנ֥וֹד רֹ֜֗אשׁ בַּֽלְאֻמִּֽים:

כָּל־הַ֖יּוֹם כְּלִמָּתִ֣י נֶגְדִּ֑י וּבֹ֖שֶׁת פָּנַ֣י כִּסָּֽתְנִי:

מִקּוֹל־מְחָרֵ֥ף וּמְגַדֵּ֑ף מִפְּנֵ֖י א֜וֹיֵ֗ב וּמִתְנַקֵּֽם:

כָּל־זֹ֣את בָּ֖אַתְנוּ וְלֹ֣א שְׁכַֽחֲנ֑וּךָ וְלֹֽא־שִׁ֜קַּ֗רְנוּ בִּבְרִיתֶֽךָ:

לֹֽא־נָס֣וֹג אָח֣וֹר לִבֵּ֑נוּ וַתֵּ֥ט אֲשֻׁרֵ֗ינוּ מִנִּ֥י אָרְחֶֽךָ:

כִּ֣י דִ֖כִּיתָנוּ בִּמְק֣וֹם תַּנִּ֑ים וַתְּכַ֖ס עָלֵ֣ינוּ בְצַלְמָֽוֶת:

אִם־שָׁ֖כַחְנוּ שֵׁ֣ם אֱלֹהֵ֑ינוּ וַנִּפְרֹ֥שׂ כַּ֜פֵּ֗ינוּ לְאֵ֣ל זָֽר:

הֲלֹא־אֱלֹהִ֥ים יַֽחֲקָר־זֹ֑את כִּי־ה֥וּא יֹ֜דֵ֗עַ תַּֽעֲלֻמ֥וֹת לֵֽב:

כִּֽי־ עָ֖לֶיךָ הֹרַ֣גְנוּ כָל־הַיּ֑וֹם נֶ֜חְשַׁ֗בְנוּ כְּצֹ֣אן טִבְחָֽה:

ע֚וּרָה | לָ֖מָּה תִישַׁ֥ן | אֲדֹנָ֑י הָ֜קִ֗יצָה אַל־תִּזְנַ֥ח לָנֶֽצַח:

לָ֣מָּה פָנֶ֣יךָ תַסְתִּ֑יר תִּשְׁכַּ֖ח עָנְיֵ֣נוּ וְֽלַֽחֲצֵֽנוּ:

כִּ֚י שָׁ֣חָה לֶֽעָפָ֣ר נַפְשֵׁ֑נוּ דָּֽבְקָ֖ה לָאָ֣רֶץ בִּטְנֵֽנוּ:

ק֣וּמָה עֶזְרָ֣תָה לָּ֑נוּ וּ֜פְדֵ֗נוּ לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ:

ספר תהילים

פרק מהמה.

המשורר אמר שיר זה על מלך המשיח, ומספר מעלתו ומדותיו וכבודו ועשרו וממשלתו, וישראל מצפים וזוכרים ואומרים בכל דור ודור מתי יבא מלך המשיח:

לַֽמְנַצֵּ֣חַ עַל־שֽׁ֖שַֹׁנִּים לִבְנֵי־קֹ֑רַח מַ֜שְׂכִּ֗יל שִׁ֣יר יְדִידֹֽת:

רָ֘חַ֚שׁ לִבִּ֨י | דָּ֘בָ֚ר ט֗וֹב אֹמֵ֣ר אָ֖נִי מַֽעֲשַׂ֣י לְמֶ֑לֶךְ לְ֜שׁוֹנִ֗י עֵ֚ט | סוֹפֵ֬ר מָהִֽיר:

יָפְיָפִ֡יתָ מִבְּנֵ֣י אָדָ֗ם ה֣וּצַק חֵ֖ן בְּשִׂפְתוֹתֶ֑יךָ עַל־כֵּ֚ן בֵּֽרַכְךָ֖ אֱלֹהִ֣ים לְעוֹלָֽם:

חֲגֽוֹר־חַרְבְּךָ֣ עַל־יָרֵ֣ךְ גִּבּ֑וֹר הֽ֜וֹדְךָ֗ וַֽהֲדָרֶֽךָ:

וַֽהֲדָֽ֬רְךָ | צְלַ֬ח רְכַ֗ב עַל־דְּבַר־אֱ֖מֶת וְעַנְוָה־צֶּ֑דֶק וְתֽוֹרְךָ֖ נֽוֹרָא֣וֹת יְמִינֶֽךָ:

חִצֶּ֗יךָ שְׁנ֫וּנִ֥ים עַ֖מִּים תַּחְתֶּ֣יךָ יִפְּל֑וּ בְּ֜לֵ֗ב אֽוֹיְבֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ:

כִּסְאֲךָ֣ אֱ֖לֹהִים עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד שֵׁ֥בֶט מִ֜ישֹׁ֗ר שֵׁ֣בֶט מַלְכוּתֶֽךָ:

אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘ וַתִּשְׂנָא־רֶ֗שַׁע עַל־כֵּ֚ן | מְשָֽׁחֲךָ֡ אֱלֹהִ֣ים אֱ֖לֹהֶיךָ שֶׁ֥מֶן שָׂשׂ֗וֹן מֵֽחֲבֵרֶֽךָ:

מֹ֤ר וַֽאֲהָל֣וֹת קְ֖צִיעוֹת כָּל־בִּגְדֹתֶ֑יךָ מִן־הֵ֥יכְלֵי שֵׁ֜֗ן מִנִּ֥י שִׂמְּחֽוּךָ:

בְּנ֣וֹת מְ֖לָכִים בִּיקְּרוֹתֶ֑יךָ נִצְּבָ֖ה שֵׁגָ֥ל לִ֜ימִֽינְךָ֗ בְּכֶ֣תֶם אוֹפִֽיר:

שִׁמְעִי־בַ֣ת וּ֖רְאִי וְהַטִּ֣י אָזְנֵ֑ךְ וְשִׁכְחִ֥י עַ֜מֵּ֗ךְ וּבֵ֥ית אָבִֽיךְ:

וְיִתְאָ֣ו הַמֶּ֣לֶךְ יָפְיֵ֑ךְ כִּי־ה֥וּא אֲ֜דֹנַ֗יִךְ וְהִשְׁתַּֽחֲוִי־לֽוֹ:

וּבַת־צֹ֨ר | בְּ֖מִנְחָה פָּנַ֥יִךְ יְחַלּ֗וּ עֲשִׁ֣ירֵי עָֽם:

כָּל־כְּבוּדָּ֣ה בַת־מֶ֣לֶךְ פְּנִ֑ימָה מִמִּשְׁבְּצ֖וֹת זָהָ֣ב לְבוּשָֽׁהּ:

לִרְקָמוֹת֘ תּוּבַ֪ל לַ֫מֶּ֥לֶךְ בְּתוּל֣וֹת אַֽ֖חֲרֶיהָ רֵֽעוֹתֶ֑יהָ מ֖וּבָא֣וֹת לָֽךְ:

תּ֖וּבַלְנָה בִּשְׂמָחֹ֣ת וָגִ֑יל תְּ֜בוֹאֶ֗ינָה בְּהֵ֣יכַל מֶֽלֶךְ:

תַּ֣חַת אֲ֖בֹתֶיךָ יִֽהְי֣וּ בָנֶ֑יךָ תְּשִׁיתֵ֥מוֹ לְ֜שָׂרִ֗ים בְּכָל־הָאָֽרֶץ:

אַזְכִּ֣ירָה שִׁ֖מְךָ בְּכָל־דֹּ֣ר וָדֹ֑ר עַל־כֵּ֚ן עַמִּ֥ים יְ֜הוֹד֗וּךָ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד:

ספר תהילים

פרק מומו.

בו יסופר בעת שיבוא גוג ומגוג, ישליכו איש כלי מלחמתו, ולא יהיה עוד מלחמה בעולם:

לַֽמְנַצֵּ֥חַ לִבְנֵי־קֹ֑רַח עַל־עֲלָמ֥וֹת שִֽׁיר:

אֱלֹהִ֣ים לָ֖נוּ מַֽחֲסֶ֣ה וָעֹ֑ז עֶזְרָ֥ה בְ֜צָר֗וֹת נִמְצָ֥א מְאֹֽד:

עַל־כֵּ֣ן לֹא־נִ֖ירָא בְּהָמִ֣יר אָ֑רֶץ וּבְמ֥וֹט הָ֜רִ֗ים בְּלֵ֣ב יַמִּֽים:

יֶֽהֱמ֣וּ יֶחְמְר֣וּ מֵימָ֑יו יִֽרְעֲשׁ֨וּ הָרִ֖ים בְּגַֽאֲוָת֣וֹ סֶֽלָה:

נָהָ֗ר פְּלָגָ֗יו יְשַׂמְּח֥וּ עִיר־אֱלֹהִ֑ים קְ֜דֹ֗שׁ מִשְׁכְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן:

אֱלֹהִ֣ים בְּ֖קִרְבָּהּ בַּל־תִּמּ֑וֹט יַעְזְּרֶ֥הָ אֱ֜לֹהִ֗ים לִפְנ֥וֹת בֹּֽקֶר:

הָמ֣וּ ג֖וֹיִם מָ֣טוּ מַמְלָכ֑וֹת נָתַ֥ן בְּקוֹל֗וֹ תָּמ֥וּג אָֽרֶץ:

יְהֹוָ֣ה צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגַּב־לָ֜֗נוּ אֱלֹהֵ֖י יַֽעֲקֹ֣ב סֶֽלָה:

לְכֽוּ־חֲ֖זוּ מִפְעֲל֣וֹת יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁר־שָׂ֖ם שַׁמּ֣וֹת בָּאָֽרֶץ:

מַשְׁבִּ֣ית מִלְחָמוֹת֘ עַד־קְצֵ֪ה הָ֫אָ֥רֶץ קֶ֣שֶׁת יְ֖שַׁבֵּר וְקִצֵּ֣ץ חֲנִ֑ית עֲ֜גָל֗וֹת יִשְׂרֹ֥ף בָּאֵֽשׁ:

הַרְפּ֣וּ וּ֖דְעוּ כִּי־אָֽנֹכִ֣י אֱלֹהִ֑ים אָר֥וּם בַּ֜גּוֹיִ֗ם אָר֥וּם בָּאָֽרֶץ:

יְהֹוָ֣ה צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגַּב־לָֹ֜נוּ אֱלֹהֵ֖י יַֽעֲקֹ֣ב סֶֽלָה:

ספר תהילים

פרק מזמז.

בו מבואר שלא יהיה עוד מלחמה אחר מלחמת גוג ומגוג, והקדוש ברוך הוא יתן לנו התשועה ונזכה לעלות לרגל אמן:

לַמְנַצֵּ֬חַ | לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר:

כָּל־הָ֖עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף הָרִ֥יעוּ לֵֽ֜אלֹהִ֗ים בְּק֣וֹל רִנָּֽה:

כִּי־יְ֖הֹוָה עֶלְי֣וֹן נוֹרָ֑א מֶ֥לֶךְ גָּ֜ד֗וֹל עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ:

יַדְבֵּ֣ר עַמִּ֣ים תַּחְתֵּ֑ינוּ וּ֜לְאֻמִּ֗ים תַּ֣חַת רַגְלֵֽינוּ:

יִבְחַר־לָ֥נוּ אֶת־נַֽחֲלָתֵ֑נוּ אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַֽעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה:

עָלָ֣ה אֱ֖לֹהִים בִּתְרוּעָ֑ה יְ֜הֹוָ֗ה בְּק֣וֹל שׁוֹפָֽר:

זַמְּר֣וּ אֱלֹהִ֣ים זַמֵּ֑רוּ זַמְּר֖וּ לְמַלְכֵּ֣נוּ זַמֵּֽרוּ:

כִּ֚י מֶ֣לֶךְ כָּל־הָאָ֣רֶץ אֱלֹהִ֑ים זַמְּר֥וּ מַשְׂכִּֽיל:

מָלַ֣ךְ אֱ֖לֹהִים עַל־גּוֹיִ֑ם אֱ֜לֹהִ֗ים יָשַׁ֚ב | עַל־כִּסֵּ֬א קָדְשֽׁוֹ:

נְדִ֘יבֵ֚י עַמִּ֨ים | נֶֽאֱסָ֗פוּ עַם֘ אֱלֹהֵ֪י אַבְרָ֫הָ֥ם כִּ֥י לֵ֖אלֹהִֽים מָֽגִנֵּי־אֶ֗רֶץ מְאֹ֣ד נַֽעֲלָֽה:

ספר תהילים

פרק מחמח.

המשורר מתנבא על ימות המשיח ושבח ירושלים בבנינה ובקרבנות ובאותו פעם יאמרו ישראל כאשר שמענו מפי הנביאים כן זכינו לראות:

שִׁ֥יר מִ֜זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח:

גָּד֣וֹל יְ֖הֹוָה וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד בְּעִ֥יר אֱ֜לֹהֵ֗ינוּ הַר־קָדְשֽׁוֹ:

יְפֵ֥ה נוֹף֘ מְשׂ֪וֹשׂ כָּל־הָ֫אָ֥רֶץ הַר־צִ֖יּוֹן יַרְכְּתֵ֣י צָפ֑וֹן קִ֜רְיַ֗ת מֶ֣לֶךְ רָֽב:

אֱלֹהִ֥ים בְּאַרְמְנוֹתֶ֗יהָ נוֹדַ֥ע לְמִשְׂגָּֽב:

כִּֽי־הִנֵּ֣ה הַמְּלָכִ֣ים נֽוֹעֲד֑וּ עָֽבְר֥וּ יַחְדָּֽו:

הֵ֣מָּה רָ֖אוּ כֵּ֣ן תָּמָ֑הוּ נִבְהֲל֥וּ נֶחְפָּֽזוּ:

רְעָדָה אֲחָזָ֣תַם שָׁ֑ם חִ֜֗יל כַּיּֽוֹלֵֽדָה:

בְּר֥וּחַ קָדִ֑ים תְּ֜שַׁבֵּ֗ר אֳנִיּ֥וֹת תַּרְשִֽׁישׁ:

כַּֽאֲשֶׁ֚ר שָׁמַ֨עְנוּ | כֵּ֚ן רָאִ֗ינוּ בְּעִ֣יר יְהֹוָה־צְ֖בָאוֹת בְּעִ֣יר אֱלֹהֵ֑ינוּ אֱלֹ֘הִ֚ים יְכֽוֹנְנֶ֖הָ עַד־עוֹלָ֣ם סֶֽלָה:

דִּמִּ֣ינוּ אֱלֹהִ֣ים חַסְדֶּ֑ךָ בְּ֜קֶ֗רֶב הֵֽיכָלֶֽךָ:

כְּשִׁמְךָ֚ אֱלֹהִ֗ים כֵּ֣ן תְּ֖הִלָּֽתְךָ עַל־קַצְוֵי־אֶ֑רֶץ צֶ֜֗דֶק מָֽלְאָ֣ה יְמִינֶֽךָ:

יִשְׂמַ֚ח | הַר־צִיּ֗וֹן תָּ֖גֵלְנָה בְּנ֣וֹת יְהוּדָ֑ה לְ֜מַ֗עַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ:

סֹ֣בּוּ צִ֖יּוֹן וְהַקִּיפ֑וּהָ סִ֜פְר֗וּ מִגְדָּלֶֽיהָ:

שִׁ֚יתוּ לִבְּכֶ֨ם | לְֽחֵילָ֗ה פַּסְּג֥וּ אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ לְמַ֥עַן תְּ֜סַפְּר֗וּ לְד֣וֹר אַֽחֲרֽוֹן:

כִּ֚י זֶ֨ה | אֱלֹהִ֣ים אֱ֖לֹהֵינוּ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד ה֜וּא יְנַֽהֲגֵ֥נוּ עַל־מֽוּת:

ספר תהילים

פרק מטמט.

מוסר רב והתעוררות על כל העולם על עשיר עני ואביון, ומוכיח על עבירות שאין אדם סובר שהם עבירות לרוב רגילות ומרשיעים את האדם ליום הדין, בפרטות העשירים שאין להם בטחון בהקב״ה רק על ממונם:

יום ט

לַֽמְנַצֵּ֬חַ | לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר:

שִׁמְעוּ־זֹ֥את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים הַֽ֜אֲזִ֗ינוּ כָּל־י֥שְׁבֵי חָֽלֶד:

גַּם־בְּנֵ֣י אָ֖דָם גַּם־בְּנֵי־אִ֑ישׁ יַ֜֗חַד עָשִׁ֥יר וְאֶבְיֽוֹן:

פִּי יְדַבֵּ֣ר חָכְמ֑וֹת וְהָג֖וּת לִבִּ֣י תְבוּנֽוֹת:

אַטֶּ֣ה לְמָשָׁ֣ל אָזְנִ֑י אֶפְתַּ֥ח בְּ֜כִנּ֗וֹר חִידָתִֽי:

לָ֣מָּה אִ֖ירָא בִּ֣ימֵי רָ֑ע עֲו‍ֹ֖ן עֲקֵבַ֣י יְסוּבֵּֽנִי:

הַבֹּֽטְחִ֥ים עַל־חֵילָ֑ם וּבְרֹ֥ב עָ֜שְׁרָ֗ם יִתְהַלָּֽלוּ:

אָ֗ח לֹֽא־פָדֹ֣ה יִפְדֶּ֣ה אִ֑ישׁ לֹֽא־יִתֵּ֖ן לֵֽאלֹהִ֣ים כָּפְרֽוֹ:

וְיֵקַ֖ר פִּדְי֥וֹן נַפְשָׁ֗ם וְחָ֘דַ֥ל לְעוֹלָֽם:

וִֽיחִי־ע֥וֹד לָנֶ֑צַח לֹ֖א יִרְאֶ֣ה הַשָּֽׁחַת:

כִּ֚י יִרְאֶ֨ה | חֲכָ֘מִ֚ים יָמ֗וּתוּ יַ֚חַד כְּסִ֣יל וָבַ֣עַר יֹֽאבֵ֑דוּ וְעָֽזְב֖וּ לַֽאֲחֵרִ֣ים חֵילָֽם:

קִרְבָּ֚ם בָּתֵּ֨ימוֹ | לְֽעוֹלָ֗ם מִ֖שְׁכְּנֹתָם לְד֣וֹר וָדֹ֑ר קָֽרְא֥וּ בִ֜שְׁמוֹתָ֗ם עֲלֵ֣י אֲדָמֽוֹת:

וְאָדָם בִּיקָ֣ר בַּל־יָלִ֑ין נִמְשַׁ֖ל כַּבְּהֵמ֣וֹת נִדְמֽוּ:

זֶ֣ה דַ֖רְכָּם כֶּ֣סֶל לָ֑מוֹ וְאַֽחֲרֵיהֶ֓ם | בְּפִיהֶ֖ם יִרְצ֣וּ סֶֽלָה:

כַּצֹּ֚אן | לִֽשְׁא֣וֹל שַׁתּוּ֘ מָ֪וֶת יִ֫רְעֵ֥ם וַיִּרְדּ֘וּ בָ֚ם יְשָׁרִ֨ים | לַבֹּ֗קֶר ֖וְצוּרָם (כתיב וְ֖ציּרָם) לְבַלּ֥וֹת שְׁא֗וֹל מִזְּבֻ֥ל לֽוֹ:

אַךְ־אֱלֹהִ֗ים יִפְדֶּה־נַ֖פְשִׁי מִיַּ֣ד שְׁא֑וֹל כִּ֖י יִקָּחֵ֣נִי סֶֽלָה:

אַל־תִּ֖ירָא כִּֽי־יַֽעֲשִׁ֣ר אִ֑ישׁ כִּֽי־יִ֜רְבֶּ֗ה כְּב֣וֹד בֵּיתֽוֹ:

כִּ֚י לֹ֣א בְ֖מוֹתוֹ יִקַּ֣ח הַכֹּ֑ל לֹֽא־יֵרֵ֖ד אַֽחֲרָ֣יו כְּבוֹדֽוֹ:

כִּ֣י נַ֖פְשׁוֹ בְּחַיָּ֣יו יְבָרֵ֑ךְ וְ֜יוֹדֻ֗ךָ כִּֽי־תֵיטִ֥יב לָֽךְ:

תָּבֹא עַד־דּ֣וֹר אֲבוֹתָ֑יו עַד־נֵ֜֗צַח לֹ֣א יִרְאוּ־אֽוֹר:

אָדָ֣ם בִּ֖יקָר וְלֹ֣א יָבִ֑ין נִמְשַׁ֖ל כַּבְּהֵמ֣וֹת נִדְמֽוּ:

ספר תהילים

פרק ננ.

בזה המזמור מדובר כמה תוכחות ומוסרים גדולים, אשר המשורר מוכיח לאותם שאינם עושים תשובה בהכנעה ובנמיכות רוח, וגם הלומדים שאינם מקיימים מה שלומדים רק מן השפה ולחוץ, הם חוטאים ומחטיאים הרבה כהנה וכהנה:

מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֵ֚ל | אֱֽלֹהִ֡ים יְהֹוָ֗ה דִּבֶּ֥ר וַיִּקְרָא־אָ֑רֶץ מִמִּזְרַח־שֶׁ֜֗מֶשׁ עַד־מְבֹאֽוֹ:

מִצִּיּ֥וֹן מִכְלַל־יֹ֜֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ:

יָ֚בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶֽ֫חֱרָ֥שׁ אֵ֣שׁ לְפָנָ֣יו תֹּאכֵ֑ל וּ֜סְבִיבָ֗יו נִשְׂעֲרָ֥ה מְאֹֽד:

יִקְרָ֣א אֶל־הַשָּׁמַ֣יִם מֵעָ֑ל וְאֶל־הָ֜אָ֗רֶץ לָדִ֥ין עַמּֽוֹ:

אִסְפוּ־לִ֥י חֲסִידָ֑י כֹּֽרְתֵ֖י בְרִיתִ֣י עֲלֵי־זָֽבַח:

וַיַּגִּ֣ידוּ שָׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ כִּֽי־אֱלֹהִ֓ים | שֹׁפֵ֖ט ה֣וּא סֶֽלָה:

שִׁמְעָ֚ה עַמִּ֨י | וַֽאֲדַבֵּ֗רָה יִ֖שְׂרָאֵל וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ אֱלֹהִ֖ים אֱלֹהֶ֣יךָ אָנֹֽכִי:

לֹ֣א עַל־זְ֖בָחֶיךָ אֽוֹכִיחֶ֑ךָ וְ֜עוֹלֹתֶ֖יךָ לְנֶגְדִּ֣י תָמִֽיד:

לֹֽא־אֶקַּ֣ח מִבֵּֽיתְךָ֣ פָ֑ר מִמִּכְלְאֹתֶ֥יךָ עַתּוּדִֽים:

כִּי־לִ֥י כָל־חַיְתוֹ־יָ֑עַר בְּ֜הֵמ֗וֹת בְּהַרְרֵי־אָֽלֶף:

יָדַעְתִּי כָּל־ע֣וֹף הָרִ֑ים וְזִ֥יז שָֹ֜דַ֗י עִמָּדִֽי:

אִם־אֶ֖רְעַב לֹא־אֹ֣מַר לָ֑ךְ כִּי לִ֥י תֵ֜בֵ֗ל וּמְלֹאָֽהּ:

הַֽאוֹכַל בְּשַׂ֣ר אַבִּירִ֑ים וְדַ֖ם עַתּוּדִ֣ים אֶשְׁתֶּֽה:

זְבַ֣ח לֵאלֹהִ֣ים תּוֹדָ֑ה וְשַׁלֵּ֖ם לְעֶלְי֣וֹן נְדָרֶֽיךָ:

וּקְרָאֵנִי בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֲ֜חַלֶּצְךָ֗ וּֽתְכַבְּדֵֽנִי:

וְלָ֚רָשָׁ֨ע | אָ֘מַ֚ר אֱלֹהִ֗ים מַה־לְּ֖ךָ לְסַפֵּ֣ר חֻקָּ֑י וַתִּשָּׂ֖א בְרִיתִ֣י עֲלֵי־פִֽיךָ:

וְאַתָּה שָׂנֵ֣אתָ מוּסָ֑ר וַתַּשְׁלֵ֖ךְ דְּבָרַ֣י אַֽחֲרֶֽיךָ:

אִם־רָאִ֣יתָ גַ֖נָּב וַתִּ֣רֶץ עִמּ֑וֹ וְעִ֖ם מְנָֽאֲפִ֣ים חֶלְקֶֽךָ:

פִּיךָ שָׁלַ֣חְתָּ בְרָעָ֑ה וּ֜לְשֽׁוֹנְךָ֗ תַּצְמִ֥יד מִרְמָֽה:

תֵּשֵׁב בְּאָחִ֣יךָ תְדַבֵּ֑ר בְּבֶן־אִ֜מְּךָ֗ תִּתֶּן־דֹּֽפִי:

אֵ֚לֶּה עָשִׂ֨יתָ | וְהֶֽחֱרַ֗שְׁתִּי דִּמִּ֗יתָ הֱי֣וֹת אֶֽהְיֶ֣ה כָמ֑וֹךָ אוֹכִֽיחֲךָ֖ וְאֶֽעֶרְכָ֣ה לְעֵינֶֽיךָ:

בִּֽינוּ־נָ֣א זֹ֖את שֹֽׁכְחֵ֣י אֱל֑וֹהַּ פֶּן־אֶ֜טְרֹ֗ף וְאֵ֣ין מַצִּֽיל:

זֹבֵ֥חַ תּוֹדָ֗ה יְכַ֫בְּדָ֥נְנִי וְשָׂ֥ם דֶּ֑רֶךְ אַ֜רְאֶ֗נּוּ בְּיֵ֣שַׁע אֱלֹהִֽים:

ספר תהילים

פרק נאנא.

בו מבואר מה שנאמר לדוד על ידי נתן הנביא שחטא בבת שבע ונתן הנביא הלך לביתו ואז היה דוד המלך מתבודד בינו לבין הקדוש ברוך הוא ואמר תפלות גדולות ונוראות ואיך התנצל דוד בחטאו. וכל אדם יאמר מזמור זה על חטאיו ופשעיו:

לַֽ֜מְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:

בְּב֣וֹא אֵ֖לָיו נָתָ֣ן הַנָּבִ֑יא כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֜֗א אֶל־בַּת־שָֽׁבַע:

חָנֵּ֣נִי אֱלֹהִ֣ים כְּחַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַֽ֜חֲמֶ֗יךָ מְחֵ֣ה פְשָׁעָֽי:

֖הֶֽרֶב (כתיב הֶרֶבה) כַּבְּסֵ֣נִי מֵֽעֲו‍ֹנִ֑י וּמֵ֖חַטָּאתִ֣י טַֽהֲרֵֽנִי:

כִּֽי־פְ֖שָׁעַי אֲנִ֣י אֵדָ֑ע וְחַטָּאתִ֖י נֶגְדִּ֣י תָמִֽיד:

לְךָ֚ לְבַדְּךָ֨ | חָטָ֗אתִי וְהָרַ֥ע בְּעֵינֶ֗יךָ עָ֫שִׂ֥יתִי לְמַעַֽן־תִּצְדַּ֥ק בְּדָבְרֶ֑ךָ תִּזְכֶּ֥ה בְשָׁפְטֶֽךָ:

הֵן־בְּעָו֥וֹן חוֹלָ֑לְתִּי וּ֜בְחֵ֗טְא יֶֽחֱמַ֥תְנִי אִמִּֽי:

הֵ֣ן אֱ֖מֶת חָפַ֣צְתָּ בַטֻּח֑וֹת וּ֜בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי:

תְּחַטְּאֵ֣נִי בְאֵז֣וֹב וְאֶטְהָ֑ר תְּ֜כַבְּסֵ֗נִי וּמִשֶּׁ֥לֶג אַלְבִּֽין:

תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂ֣וֹן וְשִׂמְחָ֑ה תָּ֜גֵ֗לְנָה עֲצָמ֥וֹת דִּכִּֽיתָ:

הַסְתֵּ֣ר פָּ֖נֶיךָ מֵֽחֲטָאָ֑י וְכָל־עֲוֹ֖נֹתַ֣י מְחֵֽה:

לֵ֣ב טָ֖הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֜כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי:

אַל־תַּשְׁלִיכֵ֥נִי מִלְּפָנֶ֑יךָ וְר֥וּחַ קָ֜דְשְׁךָ֗ אַל־תִּקַּ֥ח מִמֶּֽנִּי:

הָשִׁ֣יבָה לִּ֖י שְׂשׂ֣וֹן יִשְׁעֶ֑ךָ וְר֥וּחַ נְדִיבָ֣ה תִסְמְכֵֽנִי:

אֲלַמְּדָ֣ה פֹֽשְׁעִ֣ים דְּרָכֶ֑יךָ וְ֜חַטָּאִ֗ים אֵלֶ֥יךָ יָשֽׁוּבוּ:

הַצִּילֵ֚נִי מִדָּמִ֨ים | אֱֽלֹהִ֗ים אֱלֹהֵ֥י תְשׁוּעָתִ֑י תְּרַנֵּ֥ן לְ֜שׁוֹנִ֗י צִדְקָתֶֽךָ:

אֲדֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֜פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ:

כִּ֚י | לֹא־תַחְפֹּ֣ץ זֶ֣בַח וְאֶתֵּ֑נָה ע֜וֹלָ֗ה לֹ֣א תִרְצֶֽה:

זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה לֵב־נִשְׁבָּ֥ר וְנִדְכֶּ֑ה אֱ֜לֹהִ֗ים לֹ֣א תִבְזֶֽה:

הֵיטִ֣יבָה בִֽ֖רְצֽוֹנְךָ אֶת־צִיּ֑וֹן תִּ֜בְנֶ֗ה חוֹמ֥וֹת יְרֽוּשָׁלִָֽם:

אָ֚ז תַּחְפֹּ֣ץ זִבְחֵי־צֶ֖דֶק עוֹלָ֣ה וְכָלִ֑יל אָ֚ז יַֽעֲל֖וּ עַל־מִזְבַּֽחֲךָ֣ פָרִֽים:

ספר תהילים

פרק נבנב.

בו מבואר היאך המשורר מקונן על דואג מה שמתהלל ומתפאר על הרעה שעשה, מה עלה בדעתו אם גבורה תחשב לו עשות רעה, והקללה שקילל אותו ולכל העושים בו:

לַֽמְנַצֵּ֗חַ מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד:

בְּב֚וֹא | דּוֹאֵ֣ג הָֽאֲדֹמִי֘ וַיַּגֵּ֪ד לְשָׁ֫א֥וּל וַיֹּ֥אמֶר ל֑וֹ בָּ֥א דָ֜וִ֗ד אֶל־בֵּ֥ית אֲחִימֶֽלֶךְ:

מַה־תִּתְהַלֵּ֣ל בְּ֖רָעָה הַגִּבּ֑וֹר חֶ֥סֶד אֵ֜֗ל כָּל־הַיּֽוֹם:

הַוּוֹת תַּחְשֹׁ֣ב לְשׁוֹנֶ֑ךָ כְּתַ֥עַר מְ֜לֻטָּ֗שׁ עֹשֵׂ֥ה רְמִיָּֽה:

אָהַ֣בְתָּ רָ֣ע מִטּ֑וֹב שֶׁ֓קֶר | מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה:

אָהַ֥בְתָּ כָל־דִּבְרֵי־בָ֗לַע לְשׁ֣וֹן מִרְמָֽה:

גַּם־אֵל֘ יִתָּצְךָ֪ לָ֫נֶ֥צַח יַחְתְּךָ֣ וְיִסָּֽחֲךָ֣ מֵאֹ֑הֶל וְשֵֽׁרֶשְׁךָ֙ מֵאֶ֖רֶץ חַיִּ֣ים סֶֽלָה:

וְיִרְא֖וּ צַדִּיקִ֥ים וְיִירָ֗אוּ וְעָלָ֥יו יִשְׂחָֽקוּ:

הִנֵּ֚ה הַגֶּ֗בֶר לֹֽא־יָשִׂ֥ים אֱלֹהִ֗ים מָֽע֫וּזּ֥וֹ וַ֖יִּבְטַח בְּרֹ֣ב עָשְׁר֑וֹ יָעֹ֥ז בְּהַוָּתֽוֹ:

וַֽאֲנִ֚י | כְּזַ֣יִת רַֽ֖עֲנָן בְּבֵ֣ית אֱלֹהִ֑ים בָּטַ֖חְתִּי בְחֶ֥סֶד אֱ֜לֹהִ֗ים עוֹלָ֥ם וָעֶֽד:

אֽוֹדְךָ֣ לְ֖עוֹלָם כִּ֣י עָשִׂ֑יתָ וַֽאֲקַוֶּ֖ה שִׁמְךָ֥ כִי־ט֜֗וֹב נֶ֣גֶד חֲסִידֶֽיךָ:

ספר תהילים

פרק נגנג.

בו ידובר כשגידר טיטוס את הפרוכת בחרב וחשב שהרג את עצמו:

לַֽמְנַצֵּ֥חַ עַל־מַֽחֲלַ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד:

אָ֘מַ֚ר נָבָ֣ל בְּ֖לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִשְׁחִ֖יתוּ וְהִתְעִ֥יבוּ עָ֜֗וֶל אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טֽוֹב:

אֱֽלֹהִ֗ים מִשָּׁמַיִם֘ הִשְׁקִ֪יף עַל־בְּֽנֵ֫י־אָ֫דָ֥ם לִ֖רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֜רֵ֗שׁ אֶת־אֱלֹהִֽים:

כֻּלּ֥וֹ סָג֘ יַחְדָּ֪ו נֶֽ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֥ין עֹֽשֵׂה־ט֑וֹב אֵ֜֗ין גַּ֣ם אֶחָֽד:

הֲלֹ֥א יָֽדְעוּ֘ פֹּ֪עֲלֵי֫ אָ֥וֶן אֹֽכְלֵ֣י עַ֖מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם אֱ֜לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ:

שָׁ֚ם פָּ֥חֲדוּ פַחַד֘ לֹא־הָ֪יָה֫ פָ֥חַד כִּֽי־אֱלֹהִ֗ים פִּ֖זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֜בִשֹׁ֗תָה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם:

מִֽי־יִ֥תֵּן מִצִּיּוֹן֘ יְשֻׁע֪וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב אֱ֖לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַֽ֜עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל:

ספר תהילים

פרק נדנד.

תפלה לאלהים שיושיע בגבורתו לכל המיחלים לחסדו, ועיין ותראה תפלה נוראה ונפלאה שיש לכל אדם לומר בזמנו:

לַֽמְנַצֵּ֥חַ בִּ֜נְגִינֹ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד:

בְּב֣וֹא הַ֖זִּיפִים וַיֹּֽאמְר֥וּ לְשָׁא֑וּל הֲלֹ֥א דָ֜וִ֗ד מִסְתַּתֵּ֥ר עִמָּֽנוּ:

אֱלֹהִים בְּשִׁמְךָ֣ הֽוֹשִׁיעֵ֑נִי וּבִגְבוּרָֽתְךָ֥ תְדִינֵֽנִי:

אֱלֹהִים שְׁמַ֣ע תְּפִלָּתִ֑י הַֽ֜אֲזִ֜ינָה לְאִמְרֵי־פִֽי:

כִּ֚י זָרִ֨ים | קָ֚מוּ עָלַ֗י וְ֖עָֽרִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י לֹא־שָׂ֨מוּ אֱלֹהִ֖ים לְנֶגְדָּ֣ם סֶֽלָה:

הִנֵּ֣ה אֱ֖לֹהִים עֹזֵ֣ר לִ֑י אֲ֜דֹנָ֗י בְּֽסֹמְכֵ֥י נַפְשִֽׁי:

יָשִׁ֣יב (כתיב יָשִׁ֣וב) הָ֖רַע לְשֹֽׁרְרָ֑י בַּֽ֜אֲמִתְּךָ֗ הַצְמִיתֵֽם:

בִּנְדָבָ֥ה אֶזְבְּחָה־לָּ֑ךְ א֘וֹדֶ֚ה שִׁמְךָ֖ יְהֹוָ֣ה כִּי־טֽוֹב:

כִּ֣י מִכָּל־צָרָ֣ה הִצִּילָ֑נִי וּ֜בְאֹֽיְבַ֗י רָֽאֲתָ֥ה עֵינִֽי:

ספר תהילים

פרק נהנה.

זה המזמור אמר דוד כשברח מירושלים מפני בעלי לשון הרע, והם היו דואג ואחיתופל שאמרו עליו שהוא חייב מיתה, ודוד היה מחזיק לאחיתופל לאוהב ועשה לו כל הכבוד והוא היה בוגד וחלל הברית, וקילל דוד כל שונאיו למען ידעו כל הדורות ולא יזידון עוד:

יום י

לַֽמְנַצֵּ֥חַ בִּ֜נְגִינֹ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד:

הַֽאֲזִ֣ינָה אֱ֖לֹהִים תְּפִלָּתִ֑י וְאַל־תִּ֜תְעַלַּ֗ם מִתְּחִנָּתִֽי:

הַקְשִׁ֣יבָה לִּ֖י וַֽעֲנֵ֑נִי אָרִ֖יד בְּשִׂיחִ֣י וְאָהִֽימָה:

מִקּ֚וֹל אוֹיֵ֗ב מִ֖פְּנֵי עָקַ֣ת רָשָׁ֑ע כִּֽי־יָמִ֖יטוּ עָלַ֥י אָ֜֗וֶן וּבְאַ֥ף יִשְׂטְמֽוּנִי:

לִבִּי יָחִ֣יל בְּקִרְבִּ֑י וְאֵימ֥וֹת מָ֜֗וֶת נָֽפְל֥וּ עָלָֽי:

יִרְאָ֣ה וָ֖רַעַד יָבֹ֣א בִ֑י וַ֜תְּכַסֵּ֗נִי פַּלָּצֽוּת:

וָֽאֹמַ֗ר מִֽי־יִתֶּן־לִּ֣י אֵ֣בֶר כַּיּוֹנָ֑ה אָע֥וּפָה וְאֶשְׁכֹּֽנָה:

הִנֵּה אַרְחִ֣יק נְדֹ֑ד אָלִ֖ין בַּמִּדְבָּ֣ר סֶֽלָה:

אָחִ֣ישָׁה מִפְלָ֣ט לִ֑י מֵר֖וּחַ סֹעָ֣ה מִסָּֽעַר:

בַּלַּ֣ע אֲ֖דֹנָי פַּלַּ֣ג לְשׁוֹנָ֑ם כִּֽי־רָאִ֨יתִי חָמָ֖ס וְרִ֣יב בָּעִֽיר:

יוֹמָ֚ם וָלַ֗יְלָה יְסֽוֹבְבֻ֥הָ עַל־חֽוֹמֹתֶ֑יהָ וְאָ֖וֶן וְעָמָ֣ל בְּקִרְבָּֽהּ:

הַוּ֥וֹת בְּקִרְבָּ֑הּ וְלֹֽא־יָמִ֥ישׁ מֵֽ֜רְחֹבָ֗הּ תּ֣וֹךְ וּמִרְמָֽה:

כִּ֚י לֹֽא־אוֹיֵ֥ב יְחָֽרְפֵ֗נִי וְאֶ֫שָּׂ֥א לֹֽא־מְשַׂנְאִ֣י עָלַ֣י הִגְדִּ֑יל וְאֶסָּתֵ֥ר מִמֶּֽנּוּ:

וְאַתָּ֣ה אֱנ֣וֹשׁ כְּעֶרְכִּ֑י אַ֜לּוּפִ֗י וּמְיֻדָּעִֽי:

אֲשֶׁ֣ר יַ֖חְדָּו נַמְתִּ֣יק ס֑וֹד בְּבֵ֥ית אֱ֜לֹהִ֗ים נְהַלֵּ֥ךְ בְּרָֽגֶשׁ:

יַשִּׁ֚י מָ֨וֶת | (כתיב יַשִּׁ֚ימָ֨וֶת) עָלֵ֗ימוֹ יֵֽרְד֣וּ שְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים כִּֽי־רָע֖וֹת בִּמְגוּרָ֣ם בְּקִרְבָּֽם:

אֲנִי אֶל־אֱלֹהִ֣ים אֶקְרָ֑א וַֽ֜יהֹוָ֗ה יֽוֹשִׁיעֵֽנִי:

עֶ֚רֶב וָבֹ֣קֶר וְ֖צָֽהֳרַיִם אָשִׂ֣יחָה וְאֶֽהֱמֶ֑ה וַיִּשְׁמַ֥ע קוֹלִֽי:

פָּ֘דָ֚ה בְשָׁל֣וֹם נַ֖פְשִׁי מִקְּרָב־לִ֑י כִּֽי־בְ֜רַבִּ֗ים הָי֥וּ עִמָּדִֽי:

יִשְׁמַ֚ע אֵ֨ל | וְיַֽעֲנֵם֘ וְיֹ֚שֵׁ֥ב קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה אֲשֶׁ֚ר אֵ֣ין חֲלִיפ֣וֹת לָ֑מוֹ וְלֹ֖א יָֽרְא֣וּ אֱלֹהִֽים:

שָׁלַ֣ח יָ֖דָיו בִּשְׁלֹמָ֗יו חִלֵּ֥ל בְּרִיתֽוֹ:

חָֽלְק֚וּ | מַֽחֲמָאֹ֣ת פִּיו֘ וּֽקְרַ֪ב לִ֫בּ֥וֹ רַכּ֖וּ דְבָרָ֥יו מִשֶּׁ֗מֶן וְהֵ֣מָּה פְתִחֽוֹת:

הַשְׁלֵ֚ךְ עַל־יְהֹוָ֨ה | יְהָֽבְךָ֘ וְה֪וּא יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ לֹֽא־יִתֵּ֖ן לְעוֹלָ֥ם מ֗וֹט לַצַּדִּֽיק:

וְאַתָּ֚ה אֱלֹהִ֨ים | תּֽוֹרִ֘דֵ֚ם לִבְאֵ֬ר שַׁ֗חַת אַנְשֵׁ֚י דָמִ֣ים וּ֖מִרְמָה לֹא־יֶֽחֱצ֣וּ יְמֵיהֶ֑ם וַֽ֜אֲנִ֗י אֶבְטַח־בָּֽךְ:

ספר תהילים

פרק נונו.

זה המזמור אמר כשהיה אצל אכיש אחיו של גלית ומבקשים אותו להרגו והתנצל עצמו מה שהלך ביד שונאו ונדר נדרים בצרתו:

לַֽמְנַצֵּ֚חַ עַל־י֬וֹנַת אֵ֣לֶם רְ֖חֹקִים לְדָוִ֣ד מִכְתָּ֑ם בֶּֽאֱחֹ֨ז אוֹת֖וֹ פְלִשְׁתִּ֣ים בְּגַֽת:

חָנֵּ֣נִי אֱ֖לֹהִים כִּֽי־שְׁאָפַ֣נִי אֱנ֑וֹשׁ כָּל־הַ֜יּ֗וֹם לֹחֵ֥ם יִלְחָצֵֽנִי:

שָֽׁאֲפ֣וּ שׁ֖וֹרְרַי כָּל־הַיּ֑וֹם כִּֽי־רַבִּ֨ים לֹֽחֲמִ֖ים לִ֣י מָרֽוֹם:

י֥וֹם אִירָ֑א אֲ֜נִ֗י אֵלֶ֥יךָ אֶבְטָֽח:

בֵּֽאלֹהִים֘ אֲהַלֵּ֪ל דְּבָ֫ר֥וֹ בֵּֽאלֹהִ֣ים בָּ֖טַחְתִּי לֹ֣א אִירָ֑א מַה־יַּֽעֲשֶׂ֖ה בָשָׂ֣ר לִֽי:

כָּל־הַ֖יּוֹם דְּבָרַ֣י יְעַצֵּ֑בוּ עָלַ֖י כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֣ם לָרָֽע:

יָג֚וּרוּ יִצְפּ֗וֹנוּ (כתיב יִצְפֹּ֗ינוּ) הֵ֖מָּה עֲקֵבַ֣י יִשְׁמֹ֑רוּ כַּֽאֲשֶׁ֖ר קִוּ֣וּ נַפְשִֽׁי:

עַל־אָ֥וֶן פַּלֶּט־לָ֑מוֹ בְּ֜אַ֗ף עַמִּ֚ים | הוֹרֵ֬ד אֱלֹהִֽים:

נֹדִי֘ סָפַ֪רְתָּה֫ אָ֥תָּה שִׂ֣ימָה דִמְעָתִ֣י בְנֹאדֶ֑ךָ הֲ֜לֹ֗א בְּסִפְרָתֶֽךָ:

אָ֚ז | יָ֘שׁ֚וּבוּ אֽוֹיְבַ֣י אָ֖חוֹר בְּי֣וֹם אֶקְרָ֑א זֶ֥ה יָ֜דַ֗עְתִּי כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים לִֽי:

בֵּ֣אלֹהִים אֲהַלֵּ֣ל דָּבָ֑ר בַּֽ֜יהֹוָ֗ה אֲהַלֵּ֥ל דָּבָֽר:

בֵּֽאלֹהִ֣ים בָּ֖טַחְתִּי לֹ֣א אִירָ֑א מַה־יַּֽעֲשֶׂ֖ה אָדָ֣ם לִֽי:

עָלַ֣י אֱלֹהִ֣ים נְדָרֶ֑יךָ אֲשַׁלֵּ֖ם תּוֹד֣וֹת לָֽךְ:

כִּ֚י הִצַּ֪לְתָּ נַפְשִׁ֡י מִמָּוֶת֘ הֲלֹ֥א רַגְלַ֗י מִ֫דֶּ֥חִי לְ֖הִתְהַלֵּךְ לִפְנֵ֣י אֱלֹהִ֑ים בְּ֜א֗וֹר הַֽחַיִּֽים:

ספר תהילים

פרק נזנז.

התפלה זו עשה במערה על דרך ויירא ויצר. שלא אהרג ושלא יהרג והיה בסכנה גדולה והקב״ה עשה לו נוראים בהצלתו בזכות הבטחון:

לַֽמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּ֖שְׁחֵת לְדָוִ֣ד מִכְתָּ֑ם בְּבָרְח֥וֹ מִפְּנֵי־שָׁ֜א֗וּל בַּמְּעָרָֽה:

חָנֵּ֚נִי אֱלֹהִ֗ים | חָ֫נֵּ֥נִי כִּ֥י בְךָ֘ חָסָ֪יָה נַ֫פְשִׁ֥י וּבְצֵל־כְּנָפֶ֥יךָ אֶחְסֶ֑ה עַ֖ד יַֽעֲבֹ֣ר הַוּֽוֹת:

אֶקְרָא לֵֽאלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן לָ֜אֵ֗ל גֹּמֵ֥ר עָלָֽי:

יִשְׁלַ֚ח מִשָּׁמַ֨יִם | וְיֽוֹשִׁיעֵ֗נִי חֵרֵ֣ף שֹֽׁאֲפִ֣י סֶ֑לָה יִשְׁלַ֥ח אֱ֜לֹהִ֗ים חַסְדּ֥וֹ וַֽאֲמִתּֽוֹ:

נַפְשִׁ֚י | בְּת֥וֹךְ לְבָאִם֘ אֶשְׁכְּבָ֪ה לֹֽ֫הֲטִ֥ים בְּֽנֵי־אָדָ֗ם שִׁ֖נֵּיהֶם חֲנִ֣ית וְחִצִּ֑ים וּ֜לְשׁוֹנָ֗ם חֶ֣רֶב חַדָּֽה:

ר֣וּמָה עַל־הַשָּׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים עַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ:

רֶ֚שֶׁת הֵכִ֨ינוּ | לִפְעָמַי֘ כָּפַ֪ף נַ֫פְשִׁ֥י כָּר֣וּ לְפָנַ֣י שִׁיחָ֑ה נָֽפְל֖וּ בְתוֹכָ֣הּ סֶֽלָה:

נָ֘כ֚וֹן לִבִּ֣י אֱ֖לֹהִים נָכ֣וֹן לִבִּ֑י אָ֜שִׁ֗ירָה וַֽאֲזַמֵּֽרָה:

ע֚וּרָה כְבוֹדִ֗י עוּרָ֣ה הַנֵּ֣בֶל וְכִנּ֑וֹר אָעִ֥ירָה שָּֽׁחַר:

אֽוֹדְךָ֖ בָֽעַמִּ֥ים | אֲדֹנָ֑י אֲ֜זַמֶּרְךָ֗ בַּֽלְאֻמִּֽים:

כִּֽי־גָדֹ֣ל עַד־שָׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑ךָ וְֽעַד־שְׁחָקִ֥ים אֲמִתֶּֽךָ:

ר֣וּמָה עַל־שָׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים עַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ:

ספר תהילים

פרק נחנח.

בזה המזמור מבואר היאך דוד מקונן על אבנר ושאר שונאיו שהיו אומרים על שאול שהיה כדין שרודף אחר דוד:

לַֽמְנַצֵּ֥חַ אַל־תַּ֜שְׁחֵ֗ת לְדָוִ֥ד מִכְתָּֽם:

הַֽאֻמְנָ֗ם אֵ֣לֶם צֶ֣דֶק תְּדַבֵּר֑וּן מֵֽישָׁרִ֥ים תִּ֜שְׁפְּט֗וּ בְּנֵ֣י אָדָֽם:

אַ֥ף בְּלֵב֘ עוֹלֹ֪ת תִּפְעָ֫ל֥וּן בָּאָ֡רֶץ חֲמַ֖ס יְדֵיכֶ֣ם תְּפַלֵּסֽוּן:

זֹ֣רוּ רְשָׁעִ֣ים מֵרָ֑חֶם תָּע֥וּ מִבֶּ֗טֶן דֹּֽבְרֵ֥י כָזָֽב:

חֲמַת־לָ֗מוֹ כִּדְמ֥וּת חֲמַת־נָחָ֑שׁ כְּמוֹ־פֶ֥תֶן חֵ֜רֵ֗שׁ יַאְטֵ֥ם אָזְנֽוֹ:

אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יִ֖שְׁמַע לְק֣וֹל מְלַֽחֲשִׁ֑ים חוֹבֵ֖ר חֲבָרִ֣ים מְחֻכָּֽם:

אֱלֹהִ֗ים הֲרָס־שִׁנֵּ֥ימוֹ בְּפִ֑ימוֹ מַלְתְּע֥וֹת כְּ֜פִירִ֗ים נְת֣וֹץ | יְהֹוָֽה:

יִמָּֽאֲס֣וּ כְמוֹ־מַ֖יִם יִתְהַלְּכוּ־לָ֑מוֹ יִדְרֹ֥ךְ חִ֜צָּ֗יו (כתיב חִ֜צָּ֗ו) כְּמ֣וֹ יִתְמֹלָֽלוּ:

כְּמ֣וֹ שַׁ֖בְּלוּל תֶּ֣מֶס יַֽהֲלֹ֑ךְ נֵ֥פֶל אֵ֜֗שֶׁת בַּל־חָ֥זוּ שָֽׁמֶשׁ:

בְּטֶ֚רֶם יָבִ֣ינוּ סִירֹֽתֵיכֶ֣ם אָטָ֑ד כְּמוֹ־חַ֥י כְּמוֹ־חָ֜ר֗וֹן יִשְׂעָרֶֽנּוּ:

יִשְׂמַ֣ח צַ֖דִּיק כִּֽי־חָזָ֣ה נָקָ֑ם פְּעָמָ֥יו יִ֜רְחַ֗ץ בְּדַ֣ם הָרָשָֽׁע:

וְיֹאמַ֣ר אָ֖דָם אַךְ־פְּרִ֣י לַצַּדִּ֑יק אַ֖ךְ יֵ֥שׁ אֱ֜לֹהִ֗ים שֹֽׁפְטִ֥ים בָּאָֽרֶץ:

ספר תהילים

פרק נטנט.

בו מבואר נס גדול שנעשה לדוד והיאך היה בסכנה גדולה והיה ניצול מחלון שלא הרגישו שומרי הפתח. ותפלות ותחנונים ובקשות גדולות שהיה דוד עושה לעת הזאת:

לַֽמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל וַיִּשְׁמְר֥וּ אֶת־הַ֜בַּ֗יִת לַֽהֲמִיתֽוֹ:

הַצִּילֵ֖נִי מֵאֹֽיְבַ֥י | אֱלֹהָ֑י מִמִּתְקֽוֹמְמַ֥י תְּשַׂגְּבֵֽנִי:

הַצִּילֵנִי מִפֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן וּמֵֽאַנְשֵׁ֥י דָ֜מִ֗ים הֽוֹשִׁיעֵֽנִי:

כִּ֚י הִנֵּ֪ה אָֽרְב֡וּ לְנַפְשִׁ֗י יָג֣וּרוּ עָלַ֣י עַזִּ֑ים לֹֽא־פִשְׁעִ֖י וְלֹֽא־חַטָּאתִ֣י יְהֹוָֽה:

בְּֽלִי־עָ֖ו‍ֹן יְ֖רֻצוּן וְיִכּוֹנָ֑נוּ ע֖וּרָה לִקְרָאתִ֣י וּרְאֵה:

וְאַתָּ֚ה יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֗ים | צְבָא֡וֹת אֱלֹ֘הֵ֚י יִשְׂרָאֵ֗ל הָקִ֗יצָה לִפְקֹ֥ד כָּֽל־הַגּוֹיִ֑ם אַל־תָּחֹ֨ן כָּל־בֹּ֖גְדֵי אָ֣וֶן סֶֽלָה:

יָשׁ֣וּבוּ לָ֖עֶרֶב יֶֽהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר:

הִנֵּ֚ה | יַבִּ֘יע֚וּן בְּפִיהֶ֗ם חֲרָב֥וֹת בְּשִׂפְתֽוֹתֵיהֶ֑ם כִּ֖י מִ֣י שֹׁמֵֽעַ:

וְאַתָּ֣ה יְ֖הֹוָה תִּשְׂחַק־לָ֑מוֹ תִּ֜לְעַ֗ג לְכָל־גּוֹיִֽם:

עֻזּ֣וֹ אֵלֶ֣יךָ אֶשְׁמֹ֑רָה כִּ֥י אֱ֜לֹהִ֗ים מִשְׂגַּבִּֽי:

אֱלֹהֵ֣י חַסְדִּ֣י (כתיב חַסְדִּ֣ו) יְקַדְּמֵ֑נִי אֱ֜לֹהִ֗ים יַרְאֵ֥נִי בְשֹֽׁרְרָֽי:

אַל־תַּֽהַרְגֵ֚ם | פֶּן־יִשְׁכְּח֬וּ עַמִּ֗י הֲנִיעֵ֣מוֹ בְ֖חֵֽילְךָ וְהֽוֹרִידֵ֑מוֹ מָ֖גִנֵּ֣נוּ אֲדֹנָֽי:

חַ֥טַּאת פִּ֗ימוֹ דְּֽבַר־שְׂפָ֫תֵ֥ימוֹ וְיִלָּֽכְד֥וּ בִגְאוֹנָ֑ם וּמֵֽאָלָ֖ה וּמִכַּ֣חַשׁ יְסַפֵּֽרוּ:

כַּלֵּ֥ה בְחֵמָה֘ כַּלֵּ֪ה וְֽאֵ֫ינֵ֥מוֹ וְיֵֽדְע֗וּ כִּי־אֱ֖לֹהִים מֹשֵׁ֣ל בְּיַֽעֲקֹ֑ב לְאַפְסֵ֖י הָאָ֣רֶץ סֶֽלָה:

וְיָשׁ֣וּבוּ לָ֖עֶרֶב יֶֽהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר:

הֵמָּה יְנִיע֣וּן (כתיב יְנִוע֣וּן) לֶֽאֱכֹ֑ל אִם־לֹ֥א יִ֜שְׂבְּע֗וּ וַיָּלִֽינוּ:

וַֽאֲנִ֚י | אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘ וַֽאֲרַנֵּ֥ן לַבֹּ֗קֶר חַ֫סְדֶּ֥ךָ כִּֽי־הָיִ֣יתָ מִשְׂגַּ֣ב לִ֑י וּ֜מָנ֗וֹס בְּי֣וֹם צַר־לִֽי:

עֻזִּי אֵלֶ֣יךָ אֲזַמֵּ֑רָה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים מִ֜שְׂגַּבִּ֗י אֱלֹהֵ֥י חַסְדִּֽי:

ספר תהילים

פרק סס.

בזה המזמור מבואר כשבא יואב ראש המלחמה לפני ארם נהרים אמרו לו לא מבניו של יעקב אתם והיכן היא השבועה שנשבע ללבן, ולא היה יודע יואב להשיב ושאל בסנהדרין, והתפלה שהתפלל דוד על המלחמה:

יום יא

לַֽמְנַצֵּ֣חַ עַל־שׁוּשַׁ֣ן עֵד֑וּת מִכְתָּ֖ם לְדָוִ֣ד לְלַמֵּֽד:

בְּהַצּוֹת֨וֹ | אֶ֥ת אֲרַ֥ם נַֽהֲרַיִם֘ וְאֶת־אֲרַ֪ם צ֫וֹבָ֥ה וַיָּ֚שָׁב יוֹאָ֗ב וַיַּ֣ךְ אֶת־אֱד֣וֹם בְּגֵיא־מֶ֑לַח שְׁנֵ֖ים עָשָׂ֣ר אָֽלֶף:

אֱלֹהִים זְנַחְתָּ֣נוּ פְרַצְתָּ֑נוּ אָ֜נַ֗פְתָּ תְּשׁ֣וֹבֵ֥ב לָֽנוּ:

הִרְעַ֣שְׁתָּה אֶ֣רֶץ פְּצַמְתָּ֑הּ רְפָ֖ה שְׁבָרֶ֣יהָ כִי־מָֽטָה:

הִרְאִ֣יתָ עַמְּךָ֣ קָשָׁ֑ה הִ֜שְׁקִיתָ֗נוּ יַ֣יִן תַּרְעֵלָֽה:

נָ֘תַ֚תָּה לִּֽירֵאֶ֣יךָ נֵּ֣ס לְהִתְנוֹסֵ֑ס מִפְּנֵ֖י קֹ֣שֶׁט סֶֽלָה:

לְמַעַן יֵחָֽלְצ֥וּן יְדִידֶ֑יךָ הֽוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ וַֽעֲנֵֽנִי (כתיב וַֽעֲנֵֽנִו) :

אֱלֹהִ֚ים | דִּבֶּ֥ר בְּקָדְשׁ֗וֹ אֶֽ֫עֱלֹ֥זָה אֲחַלְּקָ֥ה שְׁכֶ֑ם וְעֵ֖מֶק סֻכּ֣וֹת אֲמַדֵּֽד:

לִ֚י גִלְעָ֨ד | וְלִ֬י מְנַשֶּׁ֗ה וְ֖אֶפְרַיִם מָע֣וֹז רֹאשִׁ֑י יְ֜הוּדָ֗ה מְחֹֽקְקִי:

מוֹאָ֚ב | סִ֬יר רַחְצִ֗י עַל־אֱ֖דוֹם אַשְׁלִ֣יךְ נַֽעֲלִ֑י עָ֜לַ֗י פְּלֶ֣שֶׁת הִתְרוֹעָֽעִי:

מִ֣י יֽ֖וֹבִילֵנִי עִ֣יר מָצ֑וֹר מִ֖י נָחַ֣נִי עַד־אֱדֽוֹם:

הֲלֹֽא־אַתָּ֣ה אֱלֹהִ֣ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְלֹֽא־תֵצֵ֥א אֱ֜לֹהִ֗ים בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ:

הָֽבָה־לָּ֣נוּ עֶזְרָ֣ת מִצָּ֑ר וְ֜שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָֽם:

בֵּֽאלֹהִ֥ים נַֽעֲשֶׂה־חָ֑יִל וְ֜ה֗וּא יָב֥וּס צָרֵֽינוּ:

ספר תהילים

פרק סאסא.

זאת התפלה אמר דוד כשהיה בורח מפני שאול. וכל מחשבותיו ובקשתו היה להאריך לו ימים לא בשביל תאות עולם הזה רק להתעסק ביראת ה׳ כל ימיו:

לַֽמְנַצֵּ֬חַ עַל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד:

שִׁמְעָ֣ה אֱ֖לֹהִים רִנָּתִ֑י הַ֜קְשִׁ֗יבָה תְּפִלָּתִֽי:

מִקְצֵ֚ה הָאָ֨רֶץ | אֵלֶ֣יךָ אֶ֖קְרָא בַּֽעֲטֹ֣ף לִבִּ֑י בְּצֽוּר־יָר֖וּם מִמֶּ֣נִּי תַנְחֵֽנִי:

כִּֽי־הָיִ֣יתָ מַחְסֶ֣ה לִ֑י מִגְדַּל־עֹ֜֗ז מִפְּנֵ֣י אוֹיֵֽב:

אָג֣וּרָה בְ֖אָֽהָלְךָ עֽוֹלָמִ֑ים אֶֽחֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה:

כִּֽי־אַתָּ֣ה אֱ֖לֹהִים שָׁמַ֣עְתָּ לִנְדָרָ֑י נָתַ֥תָּ יְ֜רֻשַּׁ֗ת יִרְאֵ֥י שְׁמֶֽךָ:

יָ֖מִים עַל־יְמֵי־מֶ֣לֶךְ תּוֹסִ֑יף שְׁ֜נוֹתָ֗יו כְּמוֹ־דֹ֥ר וָדֹֽר:

יֵשֵׁ֣ב ע֖וֹלָם לִפְנֵ֣י אֱלֹהִ֑ים חֶ֥סֶד וֶֽ֜אֱמֶ֗ת מַ֣ן יִנְצְרֻֽהוּ:

כֵּ֚ן | אֲזַמְּרָ֣ה שִׁמְךָ֣ לָעַ֑ד לְשַׁלְּמִ֥י נְ֜דָרַ֗י י֥וֹם | יֽוֹם:

ספר תהילים

פרק סבסב.

תפלה נגד שונאיו והתעורר לדורו שלא יהיה להם בטחון על ממון והיאך אסיפת ממון הוא הבל הבלים:

לַֽמְנַצֵּ֥חַ עַל־יְדוּת֗וּן מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:

אַ֣ךְ אֶל־אֱ֖לֹהִים דֽוּמִיָּ֣ה נַפְשִׁ֑י מִ֜מֶּ֗נּוּ יְשֽׁוּעָתִֽי:

אַךְ־ה֣וּא צ֖וּרִי וִישֽׁוּעָתִ֑י מִ֜שְׂגַּבִּ֗י לֹֽא־אֶמּ֥וֹט רַבָּֽה:

עַד־אָ֚נָה | תְּהֽוֹתְת֣וּ עַל־אִישׁ֘ תְּרָצְּח֪וּ כֻ֫לְּכֶ֥ם כְּקִ֥יר נָט֑וּי גָּ֜דֵ֗ר הַדְּחוּיָֽה:

אַ֚ךְ מִשְּׂאֵת֨וֹ | יָֽעֲצ֣וּ לְהַדִּיחַ֘ יִרְצ֪וּ כָ֫זָ֥ב בְּפִ֥יו יְבָרֵ֑כוּ וּ֜בְקִרְבָּ֗ם יְקַֽלְלוּ־סֶֽלָה:

אַ֣ךְ לֵֽ֖אלֹהִים דֹּ֣מִּי נַפְשִׁ֑י כִּֽי־מִ֜מֶּ֗נּוּ תִּקְוָתִֽי:

אַךְ־ה֣וּא צ֖וּרִי וִישֽׁוּעָתִ֑י מִ֜שְׂגַּבִּ֗י לֹ֣א אֶמּֽוֹט:

עַל־אֱ֖לֹהִים יִשְׁעִ֣י וּכְבוֹדִ֑י צוּר־עֻזִּ֥י מַ֜חְסִ֗י בֵּֽאלֹהִֽים:

בִּטְחוּ־ב֚וֹ בְכָל־עֵ֨ת | עָ֗ם שִׁפְכ֣וּ לְפָנָ֣יו לְבַבְכֶ֑ם אֱ֜לֹהִ֗ים מַֽחֲסֶה־לָּ֥נוּ סֶֽלָה:

אַ֚ךְ הֶ֥בֶל בְּנֵי־אָדָם֘ כָּזָ֪ב בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ בְּמֹֽאזְנַ֥יִם לַֽעֲל֑וֹת הֵ֜֗מָּה מֵהֶ֥בֶל יָֽחַד:

אַל־תִּבְטְח֣וּ בְעֹשֶׁק֘ וּבְגָזֵ֪ל אַל־תֶּ֫הְבָּ֥לוּ חַ֚יִל | כִּֽי־יָנ֑וּב אַל־תָּשִׁ֥יתוּ לֵֽב:

אַחַ֚ת | דִּבֶּ֬ר אֱלֹהִ֗ים שְׁתַּֽיִם־ז֥וּ שָׁמָ֑עְתִּי כִּ֥י עֹ֜֗ז לֵֽאלֹהִֽים:

וּלְךָ־אֲדֹנָ֥י חָ֑סֶד כִּֽי־אַתָּ֨ה תְשַׁלֵּ֖ם לְאִ֣ישׁ כְּמַֽעֲשֵֽׂהוּ:

ספר תהילים

פרק סגסג.

בו מבואר התפלה שעשה דוד כשהיה מסתתר מפני שאול והיה נכסף ללכת אל מקום ארון כמו אדם שצמא למים ועשה תפלה גדולה על עצמו ונגד שונאו:

מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד בִּ֜הְיוֹת֗וֹ בְּמִדְבַּ֥ר יְהוּדָֽה:

אֱלֹהִ֚ים | אֵלִ֥י אַתָּ֗ה אֲשַֽׁחֲ֫רֶ֥ךָּ צָֽמְאָ֬ה לְךָ֨ | נַפְשִׁ֗י כָּמַ֣הּ לְךָ֣ בְשָׂרִ֑י בְּאֶֽרֶץ־צִיָּ֖ה וְעָיֵ֣ף בְּלִי־מָֽיִם:

כֵּן בַּקֹּ֣דֶשׁ חֲזִיתִ֑ךָ לִרְא֥וֹת עֻ֜זְּךָ֗ וּכְבוֹדֶֽךָ:

כִּֽי־ט֣וֹב חַ֖סְדְּךָ מֵֽחַיִּ֗ים שְׂפָתַ֥י יְשַׁבְּחֽוּנְךָ:

כֵּן אֲבָֽרֶכְךָ֣ בְחַיָּ֑י בְּ֜שִׁמְךָ֗ אֶשָּׂ֥א כַפָּֽי:

כְּמ֚וֹ חֵ֣לֶב וָ֖דֶשֶׁן תִּשְׂבַּ֣ע נַפְשִׁ֑י וְשִׂפְתֵ֥י רְ֜נָנ֗וֹת יְהַלֶּל־פִּֽי:

אִם־זְכַרְתִּ֥יךָ עַל־יְצוּעָ֑י בְּ֜אַשְׁמֻר֗וֹת אֶהְגֶּה־בָּֽךְ:

כִּֽי־הָיִ֣יתָ עֶזְרָ֣תָה לִּ֑י וּבְצֵ֖ל כְּנָפֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן:

דָּֽבְקָ֣ה נַפְשִׁ֣י אַֽחֲרֶ֑יךָ בִּ֜֗י תָּֽמְכָ֥ה יְמִינֶֽךָ:

וְהֵ֗מָּה לְ֖שׁוֹאָה יְבַקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י יָ֜בֹ֗אוּ בְּתַחְתִּיּ֥וֹת הָאָֽרֶץ:

יַגִּירֻ֥הוּ עַל־יְדֵי־חָ֑רֶב מְנָ֖ת שֻֽׁעָלִ֣ים יִֽהְיֽוּ:

וְהַמֶּלֶךְ֘ יִשְׂמַ֪ח בֵּֽאלֹ֫הִ֥ים יִ֖תְהַלֵּל כָּל־הַנִּשְׁבָּ֣ע בּ֑וֹ כִּ֥י יִ֜סָּכֵ֗ר פִּ֣י דּֽוֹבְרֵי־שָֽׁקֶר:

ספר תהילים

פרק סדסד.

בעלי אגדות דרשו זה המזמור על דניאל שהושלך לגוב אריות וצפה דוד ברוח הקודש המאורע והתפלל עליו ודניאל מזרעו היה כמ״ש לחזקיה ומבניך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל:

לַֽמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:

שְׁמַ֬ע אֱלֹהִ֣ים קוֹלִ֣י בְשִׂיחִ֑י מִפַּ֣חַד א֜וֹיֵ֗ב תִּצֹּ֥ר חַיָּֽי:

תַּסְתִּירֵנִי מִסּ֣וֹד מְרֵעִ֑ים מֵֽ֜רִגְשַׁ֗ת פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן:

אֲשֶׁ֚ר שָֽׁנְנ֣וּ כַחֶ֣רֶב לְשׁוֹנָ֑ם דָּֽרְכ֥וּ חִ֜צָּ֗ם דָּבָ֥ר מָֽר:

לִירֹ֣ת בַּמִּסְתָּרִ֣ים תָּ֑ם פִּתְאֹ֥ם יֹ֜רֻ֗הוּ וְלֹ֣א יִירָֽאוּ:

יְחַזְּקוּ־לָ֨מוֹ | דָּבָ֨ר רָ֗ע יְ֖סַפְּרוּ לִטְמ֣וֹן מֽוֹקְשִׁ֑ים אָֽ֜מְר֗וּ מִ֣י יִרְאֶה־לָּֽמוֹ:

יַֽחְפְּשׂ֥וּ עוֹלֹ֗ת תַּ֖מְּנוּ חֵ֣פֶשׂ מְחֻפָּ֑שׂ וְקֶ֥רֶב אִ֜֗ישׁ וְלֵ֣ב עָמֹֽק:

וַיֹּרֵ֗ם אֱלֹ֫הִ֥ים חֵ֥ץ פִּתְא֑וֹם הָי֥וּ מַכּוֹתָֽם:

וַיַּכְשִׁילֻ֣הוּ עָלֵ֣ימוֹ לְשׁוֹנָ֑ם יִ֜תְנֽוֹדְד֗וּ כָּל־רֹ֥אֵה בָֽם:

וַיִּֽירְא֗וּ כָּל־אָ֫דָ֥ם וַ֖יַּגִּידוּ פֹּ֣עַל אֱלֹהִ֑ים וּמַֽעֲשֵׂ֥הוּ הִשְׂכִּֽילוּ:

יִשְׂמַ֬ח צַדִּ֣יק בַּֽ֖יהֹוָה וְחָ֣סָה ב֑וֹ וְ֜יִֽתְהַֽלְל֗וּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב:

ספר תהילים

פרק סהסה.

שבחים גדולים ונוראים להקב״ה ובקשות ותפלות על חטאתינו והכלל שאי אפשר לספר גבורותיו ומי ימלל גבורותיו ע״כ דומיה תהלה לו:

לַֽמְנַצֵּ֥חַ מִזְמ֗וֹר לְדָוִ֥ד שִֽׁיר:

לְךָ֚ דֻמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֘הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן וּ֜לְךָ֗ יְשֻׁלַּם־נֶֽדֶר:

שֹׁמֵ֥עַ תְּפִלָּ֑ה עָ֜דֶ֗יךָ כָּל־בָּשָׂ֥ר יָבֹֽאוּ:

דִּבְרֵ֚י עֲ֖ו‍ֹנֹת גָּ֣בְרוּ מֶ֑נִּי פְּ֜שָׁעֵ֗ינוּ אַתָּ֥ה תְכַפְּרֵֽם:

אַשְׁרֵ֚י | תִּֽבְחַ֣ר וּתְקָרֵב֘ יִשְׁכֹּ֪ן חֲצֵ֫רֶ֥יךָ נִ֖שְׂבְּעָה בְּט֣וּב בֵּיתֶ֑ךָ קְ֜דֹ֗שׁ הֵֽיכָלֶֽךָ:

נ֚וֹרָא֨וֹת | בְּצֶ֣דֶק תַּֽ֖עֲנֵנוּ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֑נוּ מִבְטָ֥ח כָּל־קַצְוֵי־אֶ֜֗רֶץ וְיָ֣ם רְחֹקִֽים:

מֵכִ֣ין הָרִ֣ים בְּכֹח֑וֹ נֶ֜אְזָּ֗ר בִּגְבוּרָֽה:

מַשְׁבִּ֚יחַ | שְׁא֣וֹן יַ֖מִּים שְׁא֥וֹן גַּלֵּיהֶ֗ם וַֽהֲמ֥וֹן לְאֻמִּֽים:

וַיִּ֚ירְא֨וּ | יֹֽשְׁבֵ֣י קְ֖צָו‍ֹת מֵאֽוֹתֹתֶ֑יךָ מ֚וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר וָעֶ֣רֶב תַּרְנִֽין:

פָּקַ֥דְתָּ הָאָ֨רֶץ | וַתְּשֹׁ֪קְקֶ֡יהָ רַבַּ֬ת תַּעְשְׁרֶ֗נָּה פֶּ֣לֶג אֱ֖לֹהִים מָ֣לֵא מָ֑יִם תָּכִ֥ין דְּ֜גָנָ֗ם כִּי־כֵ֥ן תְּכִינֶֽהָ:

תְּלָמֶ֣יהָ רַ֖וֵּה נַחֵ֣ת גְּדוּדֶ֑יהָ בִּרְבִיבִ֥ם תְּ֜מֹֽגְגֶ֗נָּה צִמְחָ֥הּ תְּבָרֵֽךְ:

עִטַּרְתָּ שְׁנַ֣ת טוֹבָתֶ֑ךָ וּ֜מַעְגָּלֶ֗יךָ יִרְעֲפ֥וּן דָּֽשֶׁן:

יִרְעֲפוּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר וְ֜גִ֗יל גְּבָע֥וֹת תַּחְגֹּֽרְנָה:

לָֽבְשׁ֬וּ כָרִ֨ים | הַצֹּ֗אן וַֽעֲמָקִ֥ים יַֽעַטְפוּ־בָ֑ר יִ֜תְרֽוֹעֲע֗וּ אַף־יָשִֽׁירוּ:

ספר תהילים

פרק סוסו.

בזה המזמור נאמר שבחים ותפלות נוראות שיאמרו להקב״ה על קיבוץ גליות:

יום יב

לַֽמְנַצֵּחַ שִׁ֣יר מִזְמ֑וֹר הָרִ֥יעוּ לֵֽ֜אלֹהִ֗ים כָּל־הָאָֽרֶץ:

זַמְּר֥וּ כְבוֹד־שְׁמ֑וֹ שִׂ֥ימוּ כָ֜ב֗וֹד תְּהִלָּתֽוֹ:

אִמְר֣וּ לֵֽ֖אלֹהִים מַה־נּוֹרָ֣א מַֽעֲשֶׂ֑יךָ בְּרֹ֥ב עֻ֜זְּךָ֗ יְכַֽחֲשׁוּ־לְךָ֥ אֹֽיְבֶֽיךָ:

כָּל־הָאָ֚רֶץ | יִשְׁתַּֽחֲו֣וּ לְ֖ךָ וִֽיזַמְּרוּ־לָ֑ךְ יְזַמְּר֖וּ שִׁמְךָ֣ סֶֽלָה:

לְכ֣וּ וּ֖רְאוּ מִפְעֲל֣וֹת אֱלֹהִ֑ים נוֹרָ֥א עֲ֜לִילָ֗ה עַל־בְּנֵ֥י אָדָֽם:

הָ֚פַךְ יָ֨ם | לְֽיַבָּשָׁ֗ה בַּ֖נָּהָֽר יַֽעַבְר֣וּ בְרָ֑גֶל שָׁ֜֗ם נִשְׂמְחָה־בּֽוֹ:

מ֘שֵׁ֚ל בִּגְבֽוּרָת֨וֹ | עוֹלָ֗ם עֵ֖ינָיו בַּגּוֹיִ֣ם תִּצְפֶּ֑ינָה הַסּֽוֹרְרִ֓ים | אַל־יָר֖וּמוּ (כתיב יָר֖יּמוּ) לָ֣מוֹ סֶֽלָה:

בָּֽרֲכ֖וּ עַמִּ֥ים | אֱלֹהֵ֑ינוּ וְ֜הַשְׁמִ֗יעוּ ק֣וֹל תְּהִלָּתֽוֹ:

הַשָּׂ֣ם נַ֖פְשֵׁנוּ בַּֽחַיִּ֑ים וְלֹֽא־נָתַ֖ן לַמּ֣וֹט רַגְלֵֽנוּ:

כִּֽי־בְחַנְתָּ֥נוּ אֱלֹהִ֑ים צְ֜רַפְתָּ֗נוּ כִּצְרָף־כָּֽסֶף:

הֲבֵאתָ֥נוּ בַמְּצוּדָ֑ה שַׂ֖מְתָּ מּוּעָקָ֣ה בְמָתְנֵֽינוּ:

הִרְכַּ֥בְתָּ אֱנ֗וֹשׁ לְרֹ֫אשֵׁ֥נוּ בָּֽאנוּ־בָאֵ֥שׁ וּבַמַּ֑יִם וַ֜תּֽוֹצִיאֵ֗נוּ לָֽרְוָיָֽה:

אָב֣וֹא בֵֽיתְךָ֣ בְעוֹל֑וֹת אֲשַׁלֵּ֖ם לְךָ֣ נְדָרָֽי:

אֲשֶׁר־פָּצ֥וּ שְׂפָתָ֑י וְדִבֶּר־פִּ֜֗י בַּצַּר־לִֽי:

עֹ֘ל֚וֹת מֵיחִ֣ים אַֽעֲלֶה־ לָּ֖ךְ עִם־קְטֹ֣רֶת אֵילִ֑ים אֶֽעֱשֶׂ֨ה בָקָ֖ר עִם־עַתּוּדִ֣ים סֶֽלָה:

לְכ֚וּ שִׁמְע֣וּ וַֽ֖אֲסַפְּרָה כָּל־יִרְאֵ֣י אֱלֹהִ֑ים אֲשֶׁ֖ר עָשָׂ֣ה לְנַפְשִֽׁי:

אֵלָ֥יו פִּי־קָרָ֑אתִי וְ֜רוֹמַ֗ם תַּ֣חַת לְשׁוֹנִֽי:

אָוֶן אִם־רָאִ֣יתִי בְלִבִּ֑י לֹ֖א יִשְׁמַ֥ע | אֲדֹנָֽי:

אָכֵן שָׁמַ֣ע אֱלֹהִ֑ים הִ֜קְשִׁ֗יב בְּק֣וֹל תְּפִלָּתִֽי:

בָּר֥וּךְ אֱלֹהִ֑ים אֲשֶׁ֚ר לֹֽא־הֵסִ֖יר תְּפִלָּתִ֥י וְחַסְדּ֗וֹ מֵֽאִתִּֽי:

ספר תהילים

פרק סזסז.

זה המזמור הוא נכבד מאוד כנודע, וגם נאמר על קיבוץ גלויות ועל מלחמות גוג ומגוג ובאותו פעם יהיה ה׳ אחד:

לַֽמְנַצֵּ֥ח בִּנְגִינֹ֗ת מִזְמ֥וֹר שִֽׁיר:

אֱלֹהִ֗ים יְחָנֵּ֥נוּ וִֽיבָֽרְכֵ֑נוּ יָ֚אֵ֥ר פָּנָ֖יו אִתָּ֣נוּ סֶֽלָה:

לָדַ֣עַת בָּאָ֣רֶץ דַּרְכֶּ֑ךָ בְּכָל־גּ֜וֹיִ֗ם יְשֽׁוּעָתֶֽךָ:

יוֹד֖וּךָ עַמִּ֥ים | אֱלֹהִ֑ים י֜וֹד֗וּךָ עַמִּ֥ים כֻּלָּֽם:

יִֽשְׂמְח֥וּ וִירַנְּנ֗וּ לְאֻ֫מִּ֥ים כִּֽי־תִשְׁפֹּ֣ט עַמִּ֣ים מִישֹׁ֑ר וּלְאֻמִּ֓ים | בָּאָ֖רֶץ תַּנְחֵ֣ם סֶֽלָה:

יוֹד֖וּךָ עַמִּ֥ים | אֱלֹהִ֑ים י֜וֹד֗וּךָ עַמִּ֥ים כֻּלָּֽם:

אֶרֶץ נָֽתְנָ֣ה יְבוּלָ֑הּ יְ֜בָֽרְכֵ֗נוּ אֱלֹהִ֥ים אֱלֹהֵֽינוּ:

יְבָֽרְכֵ֥נוּ אֱלֹהִ֑ים וְיִֽירְא֥וּ א֜וֹת֗וֹ כָּל־אַפְסֵי־אָֽרֶץ:

ספר תהילים

פרק סחסח.

תפלה נוראה ונפלאה שעשה דוד על סנחריב שבא לירושלים בימי חזקיה בחג הפסח, גם נתנבא נבואות על הטובות שיהיה לנו בימות המשיח:

לַֽמְנַצֵּ֥חַ לְדָוִ֗ד מִזְמ֥וֹר שִֽׁיר:

יָק֣וּם אֱ֖לֹהִים יָפ֣וּצוּ אֽוֹיְבָ֑יו וְיָנ֥וּסוּ מְ֜שַׂנְאָ֗יו מִפָּנָֽיו:

כְּהִנְדֹּ֥ף עָשָׁ֗ן תִּ֫נְדֹּ֥ף כְּהִמֵּ֣ס דּ֖וֹנַג מִפְּנֵי־אֵ֑שׁ יֹֽאבְד֥וּ רְ֜שָׁעִ֗ים מִפְּנֵ֥י אֱלֹהִֽים:

וְֽצַדִּיקִ֗ים יִשְׂמְח֣וּ יַֽ֖עַלְצוּ לִפְנֵ֣י אֱ֜לֹהִ֗ים וְיָ֘שִׂ֥ישׂוּ בְשִׂמְחָֽה:

שִׁ֚ירוּ | לֵֽאלֹהִים֘ זַמְּר֪וּ שְׁמ֥֫וֹ סֹ֡לּוּ לָרֹֽכֵ֣ב בָּֽ֖עֲרָבוֹת בְּיָ֥הּ שְׁ֜מ֗וֹ וְעִלְז֥וּ לְפָנָֽיו:

אֲבִ֣י יְ֖תוֹמִים וְדַיַּ֣ן אַלְמָנ֑וֹת אֱ֜לֹהִ֗ים בִּמְע֥וֹן קָדְשֽׁוֹ:

אֱלֹהִ֚ים | מ֘וֹשִׁ֚יב יְחִידִ֨ים | בַּ֗יְתָה מוֹצִ֣יא אֲ֖סִירִים בַּכּֽוֹשָׁר֑וֹת אַךְ־סֽ֜וֹרְרִ֗ים שָֽׁכְנ֥וּ צְחִיחָֽה:

אֱלֹהִ֗ים בְּ֖צֵֽאתְךָ לִפְנֵ֣י עַמֶּ֑ךָ בְּצַעְדְּךָ֖ בִֽישִׁימ֣וֹן סֶֽלָה:

אֶ֚רֶץ רָעָ֨שָׁה | אַף־שָׁמַ֣יִם נָֽטְפוּ֘ מִפְּנֵ֪י אֱלֹ֫הִ֥ים זֶ֥ה סִינַ֑י מִפְּנֵ֥י אֱ֜לֹהִ֗ים אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

גֶּ֣שֶׁם נְ֖דָבוֹת תָּנִ֣יף אֱלֹהִ֑ים נַֽחֲלָֽתְךָ֥ וְ֜נִלְאָ֗ה אַתָּ֣ה כֽוֹנַנְתָּֽהּ:

חַיָּֽתְךָ֥ יָֽשְׁבוּ־בָ֑הּ תָּ֚כִ֥ין בְּטוֹבָֽתְךָ֖ לֶֽעָנִ֣י אֱלֹהִֽים:

אֲדֹנָ֥י יִתֶּן־אֹ֑מֶר הַֽ֜מְבַשְּׂר֗וֹת צָבָ֥א רָֽב:

מַלְכֵ֣י צְ֖בָאֽוֹת יִדֹּד֣וּן יִדֹּד֑וּן וּנְוַת־בַּ֜֗יִת תְּחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל:

אִם־תִּשְׁכְּבוּן֘ בֵּ֪ין שְׁפַ֫תָּ֥יִם כַּנְפֵ֣י י֖וֹנָה נֶחְפָּ֣ה בַכֶּ֑סֶף וְ֜אֶבְרוֹתֶ֗יהָ בִּֽירַקְרַ֥ק חָרֽוּץ:

בְּפָ֘רֵ֚שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֘כִ֚ים בָּ֗הּ תַּשְׁלֵ֥ג בְּצַלְמֽוֹן:

הַר־אֱלֹהִ֥ים הַר־בָּשָׁ֑ן הַר־גַּ֜בְנֻנִּ֗ים הַר־בָּשָֽׁן:

לָ֚מָּה | תְּרַצְּדוּן֘ הָרִ֪ים גַּבְנֻ֫נִּ֥ים הָהָ֗ר חָמַ֣ד אֱלֹהִ֣ים לְשִׁבְתּ֑וֹ אַף־יְ֜הֹוָ֗ה יִשְׁכֹּ֥ן לָנֶֽצַח:

רֶ֚כֶב אֱלֹהִ֗ים רִבֹּתַ֣יִם אַלְפֵ֣י שִׁנְאָ֑ן אֲדֹנָ֥י בָ֜֗ם סִינַ֥י בַּקֹּֽדֶשׁ:

עָ֘לִ֚יתָ לַמָּר֨וֹם | שָׁ֘בִ֚יתָ שֶּׁ֗בִי לָקַ֣חְתָּ מַ֖תָּנוֹת בָּֽאָדָ֑ם וְאַ֥ף סֽ֜וֹרְרִ֗ים לִשְׁכֹּ֚ן | יָ֬הּ אֱלֹהִֽים:

בָּר֥וּךְ אֲדֹנָי֘ י֚וֹם | י֗וֹם יַֽעֲמָ֫ס לָ֥נוּ הָ֘אֵ֚ל יְשֽׁוּעָתֵ֬נוּ סֶֽלָה:

הָ֚אֵ֖ל | לָנוּ֘ אֵ֪ל לְמֽוֹשָׁ֫ע֥וֹת וְלֵֽיהֹוִ֥ה אֲדֹנָ֑י לַ֜מָּ֗וֶת תּֽוֹצָאֽוֹת:

אַךְ־אֱלֹהִ֗ים יִמְחַץ֘ רֹ֪אשׁ אֹֽ֫יְבָ֥יו קָדְקֹ֥ד שֵׂעָ֑ר מִ֜תְהַלֵּ֗ךְ בַּֽאֲשָׁמָֽיו:

אָמַ֣ר אֲ֖דֹנָי מִבָּשָׁ֣ן אָשִׁ֑יב אָ֜שִׁ֗יב מִמְּצֻל֥וֹת יָֽם:

לְמַ֚עַן | תִּֽמְחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ בְּ֫דָ֥ם לְשׁ֥וֹן כְּלָבֶ֑יךָ מֵאֽוֹיְבִ֥ים מִנֵּֽהוּ:

רָא֣וּ הֲלִֽיכוֹתֶ֣יךָ אֱלֹהִ֑ים הֲלִ֘יכ֚וֹת אֵלִ֖י מַלְכִּ֣י בַקֹּֽדֶשׁ:

קִדְּמ֣וּ שָׁ֖רִים אַחַ֣ר נֹֽגְנִ֑ים בְּת֖וֹךְ עֲלָמ֣וֹת תּֽוֹפֵפֽוֹת:

בְּֽמַקְהֵלוֹת בָּֽרְכ֣וּ אֱלֹהִ֑ים אֲ֜דֹנָ֗י מִמְּק֥וֹר יִשְׂרָאֵֽל:

שָׁ֚ם בִּנְיָמִ֨ן | צָעִ֡יר רֹדֵ֗ם שָׂרֵ֣י יְ֖הוּדָה רִגְמָתָ֑ם שָׂרֵ֥י זְ֜בֻל֗וּן שָׂרֵ֥י נַפְתָּלִֽי:

צִוָּ֥ה אֱלֹהֶ֗יךָ עֻ֫זֶּ֥ךָ עוּזָּ֥ה אֱלֹהִ֑ים ז֜֗וּ פָּעַ֥לְתָּ לָּֽנוּ:

מֵהֵ֣יכָלֶךָ עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם לְךָ֚ יוֹבִ֖ילוּ מְלָכִ֣ים שָֽׁי:

גְּעַ֨ר חַיַּ֪ת קָנֶ֡ה עֲדַ֚ת אַבִּירִ֨ים | בְּעֶגְלֵ֬י עַמִּ֗ים מִתְרַפֵּ֥ס בְּרַצֵּי־כָ֑סֶף בִּזַּ֥ר עַ֜מִּ֗ים קְרָב֥וֹת יֶחְפָּֽצוּ:

יֶֽאֱתָ֣יוּ חַ֖שְׁמַנִּים מִנִּ֣י מִצְרָ֑יִם כּוּ֖שׁ תָּרִ֥יץ יָ֜דָ֗יו לֵֽאלֹהִֽים:

מַמְלְכ֣וֹת הָ֖אָרֶץ שִׁ֣ירוּ לֵֽאלֹהִ֑ים זַמְּר֖וּ אֲדֹנָ֣י סֶֽלָה:

לָרֹֽכֵב בִּשְׁמֵ֣י שְׁמֵי־קֶ֑דֶם הֵן־יִתֵּ֥ן בְּ֜קוֹלוֹ ק֣וֹל עֹֽז:

תְּנ֥וּ עֹ֗ז לֵֽאלֹ֫הִ֥ים עַל־יִשְׂרָאֵ֥ל גַּֽאֲוָת֑וֹ וְ֜עֻזּ֗וֹ בַּשְּׁחָקִֽים:

נ֚וֹרָ֥א אֱלֹהִ֗ים מִמִּקְדָּ֫שֶׁ֥יךָ אֵ֚ל יִשְׂרָאֵ֗ל ה֚וּא נֹתֵ֨ן | עֹ֖ז וְתַֽעֲצֻמ֥וֹת לָעָ֗ם בָּ֘ר֥וּךְ אֱלֹהִֽים:

ספר תהילים

פרק סטסט.

יום יג

לַֽמְנַצֵּ֬חַ עַל־שֽׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד:

הֽוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים כִּ֚י בָ֖אוּ מַ֣יִם עַד־נָֽפֶשׁ:

טָבַ֚עְתִּי בִּיוֵ֣ן מְ֖צוּלָה וְאֵ֣ין מָֽעֳמָ֑ד בָּ֥אתִי בְמַֽעֲמַקֵּי־מַ֜֗יִם וְשִׁבֹּ֥לֶת שְׁטָפָֽתְנִי:

יָגַ֣עְתִּי בְקָרְאִי֘ נִחַ֪ר גְּר֫וֹנִ֥י כָּל֥וּ עֵינָ֑י מְ֜יַחֵ֗ל לֵֽאלֹהָֽי:

רַבּ֚וּ | מִשַּֽׂעֲר֣וֹת רֹאשִׁי֘ שֽׂנְאַ֪י חִ֫נָּ֥ם עָֽצְמ֣וּ מַ֖צְמִיתַי אֹֽיְבַ֣י שֶׁ֑קֶר אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־גָ֜זַ֗לְתִּי אָ֣ז אָשִֽׁיב:

אֱֽלֹהִ֗ים אַתָּ֣ה יָדַ֣עְתָּ לְאִוַּלְתִּ֑י וְ֜אַשְׁמוֹתַ֗י מִמְּךָ֥ לֹֽא־נִכְחָֽדוּ:

אַל־יֵ֘בֹ֚שׁוּ בִ֨י | קוֶֹיךָ֘ אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֗ה צְבָ֫א֥וֹת אַל־יִכָּֽלְמ֣וּ בִ֣י מְבַקְשֶׁ֑יךָ אֱ֜לֹהֵ֗י יִשְׂרָאֵֽל:

כִּֽי־עָ֖לֶיךָ נָשָׂ֣אתִי חֶרְפָּ֑ה כִּסְּתָ֖ה כְלִמָּ֣ה פָנָֽי:

מוּזָר הָיִ֣יתִי לְאֶחָ֑י וְ֜נָכְרִ֗י לִבְנֵ֥י אִמִּֽי:

כִּֽי־קִנְאַ֣ת בֵּֽיתְךָ֣ אֲכָלָ֑תְנִי וְחֶרְפּ֥וֹת חֽ֜וֹרְפֶ֗יךָ נָֽפְל֥וּ עָלָֽי:

וָֽאֶבְכֶּ֣ה בַצּ֣וֹם נַפְשִׁ֑י וַתְּהִ֖י לַֽחֲרָפ֣וֹת לִֽי:

וָֽאֶתְּנָ֣ה לְבוּשִׁ֣י שָׂ֑ק וָֽאֱהִ֖י לָהֶ֣ם לְמָשָֽׁל:

יָשִׂ֣יחוּ בִ֖י י֣שְׁבֵי שָׁ֑עַר וּ֜נְגִינ֗וֹת שׁוֹתֵ֥י שֵׁכָֽר:

וַֽאֲנִ֚י תְפִלָּתִ֥י לְךָ֨ | יְהֹוָ֡ה עֵ֚ת רָצ֗וֹן אֱלֹהִ֥ים בְּרָב־חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֜נֵ֗נִי בֶּֽאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ:

הַצִּילֵ֣נִי מִ֖טִּיט וְאַל־אֶטְבָּ֑עָה אִנָּֽצְלָ֥ה מִ֜שּֽׂנְאַ֗י וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם:

אַל־תִּשְׁטְפֵ֚נִי | שִׁבֹּ֣לֶת מַ֖יִם וְאַל־תִּבְלָעֵ֣נִי מְצוּלָ֑ה וְאַל־תֶּאְטַ֥ר עָ֜לַ֗י בְּאֵ֣ר פִּֽיהָ:

עֲנֵ֣נִי יְ֖הֹוָה כִּי־ט֣וֹב חַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַֽ֜חֲמֶ֗יךָ פְּנֵ֣ה אֵלָֽי:

וְאַל־תַּסְתֵּ֣ר פָּ֖נֶיךָ מֵֽעַבְדֶּ֑ךָ כִּֽי־צַר־לִ֜֗י מַהֵ֥ר עֲנֵֽנִי:

קָרְבָ֣ה אֶל־נַפְשִׁ֣י גְאָלָ֑הּ לְמַ֖עַן אֹֽיְבַ֣י פְּדֵֽנִי:

אַתָּ֬ה יָדַ֗עְתָּ חֶרְפָּתִ֣י וּ֖בָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִ֑י נֶ֜גְדְּךָ֗ כָּל־צֽוֹרְרָֽי:

חֶרְפָּ֚ה | שָֽׁבְרָ֥ה לִבִּ֗י וָֽאָנ֥֫וּשָׁה וָֽאֲקַוֶּ֣ה לָנ֣וּד וָאַ֑יִן וְ֜לַֽמְנַֽחֲמִ֗ים וְלֹ֣א מָצָֽאתִי:

וַיִּתְּנ֣וּ בְּבָֽרוּתִ֣י רֹ֑אשׁ וְ֜לִצְמָאִ֗י יַשְׁק֥וּנִי חֹֽמֶץ:

יְהִ֤י שֻׁלְחָנָ֣ם לִפְנֵיהֶ֣ם לְפָ֑ח וְלִשְׁלוֹמִ֥ים לְמוֹקֵֽשׁ:

תֶּחְשַׁ֣כְנָה עֵֽ֖ינֵיהֶם מֵֽרְא֑וֹת וּ֜מָתְנֵיהֶ֗ם תָּמִ֥יד הַמְעַֽד:

שְׁפָךְ־עֲלֵיהֶ֥ם זַעְמֶּ֑ךָ וַֽחֲר֥וֹן אַ֜פְּךָ֗ יַשִּׂיגֵֽם:

תְּהִי־טִֽירָתָ֥ם נְשַׁמָּ֑ה בְּ֜אָֽהֳלֵיהֶ֗ם אַל־יְהִ֥י יֹשֵֽׁב:

כִּֽי־ אַ֖תָּה אֲשֶׁר־הִכִּ֣יתָ רָדָ֑פוּ וְאֶל־מַכְא֖וֹב חֲלָלֶ֣יךָ יְסַפֵּֽרוּ:

תְּֽנָה־ עָ֖ו‍ֹן עַל־עֲו‍ֹנָ֑ם וְאַל־יָ֜בֹ֗אוּ בְּצִדְקָתֶֽךָ:

יִמָּחֽוּ מִסֵּ֣פֶר חַיִּ֑ים וְעִם־צַ֜דִּיקִ֗ים אַל־יִכָּתֵֽבוּ:

וַֽאֲנִי עָנִ֣י וְכוֹאֵ֑ב יְשׁוּעָֽתְךָ֖ אֱלֹהִ֣ים תְּשַׂגְּבֵֽנִי:

אֲהַֽלְלָ֣ה שֵׁם־אֱלֹהִ֣ים בְּשִׁ֑יר וַֽאֲגַדְּלֶ֥נּוּ בְתוֹדָֽה:

וְתִיטַ֣ב לַֽ֖יהֹוָה מִשּׁ֥וֹר פָּ֗ר מַקְרִ֥ן מַפְרִֽיס:

רָא֣וּ עֲנָוִ֣ים יִשְׂמָ֑חוּ דֹּֽרְשֵׁ֥י אֱ֜לֹהִ֗ים וִיחִ֥י לְבַבְכֶֽם:

כִּֽי־שֹׁמֵ֖עַ אֶל־אֶבְיוֹנִ֥ים | יְהֹוָ֑ה וְאֶת־אֲ֜סִירָ֗יו לֹ֣א בָזָֽה:

יְֽהַלְלוּהוּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ יַ֜מִּ֗ים וְכָל־רֹמֵ֥שׂ בָּֽם:

כִּ֚י אֱלֹהִ֨ים | י֘וֹשִׁ֚יעַ צִיּ֗וֹן וְ֖יִבְנֶה עָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וְיָ֥שְׁבוּ שָׁ֜֗ם וִֽירֵשֽׁוּהָ:

וְזֶֽרַע־עֲ֖בָדָ֥יו יִנְחָל֑וּהָ וְאֹֽ֘הֲבֵ֥י שְׁ֜מ֗וֹ יִשְׁכְּנוּ־בָֽהּ:

ספר תהילים

פרק עע.

תפלה על שונאי דוד שיבושו ויכלמו בשביל שמביישים אותו וישמחו על צרותיו, ובזה ישמחו הצדיקים ויאמרו תמיד שירות ותשבחות:

לַֽ֜מְנַצֵּ֖חַ לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר:

אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי יְ֜הֹוָ֗ה לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָֽׁה:

יֵבֹ֣שׁוּ וְיַחְפְּרוּ֘ מְבַקְשֵׁ֪י נַ֫פְשִׁ֥י יִסֹּ֣גוּ אָ֖חוֹר וְיִכָּֽלְמ֑וּ חֲ֜פֵצֵ֗י רָֽעָתִֽי:

יָשׁוּבוּ עַל־עֵ֣קֶב בָּשְׁתָּ֑ם הָ֜אֹֽמְרִ֗ים הֶ֘אָ֣ח | הֶאָֽח:

יָ֘שִׂ֚ישׂוּ וְיִשְׂמְח֨וּ | בְּךָ֗ כָּל־מְבַ֫קְשֶׁ֥יךָ וְיֹֽאמְר֣וּ תָ֖מִיד יִגְדַּ֣ל אֱלֹהִ֑ים אֹֽ֜הֲבֵ֗י יְשֽׁוּעָתֶֽךָ:

וַֽאֲנִ֚י | עָנִ֣י וְאֶבְיוֹן֘ אֱלֹהִ֪ים חֽוּשָׁ֫ה לִּ֥י עֶזְרִ֣י וּמְפַלְּטִ֣י אָ֑תָּה יְ֜הֹוָ֗ה אַל־תְּאַחַֽר:

ספר תהילים

פרק עאעא.

תפלה נוראה על שונאיו היאך הם רוצים להרגו ואמרו עליו שהוא חייב מיתה:

בְּךָ־יְהֹוָ֥ה חָסִ֑יתִי אַל־אֵב֥וֹשָׁה לְעוֹלָֽם:

בְּצִדְקָֽתְךָ֗ תַּצִּילֵ֥נִי וּתְפַלְּטֵ֑נִי הַטֵּה־אֵלַ֥י אָ֜זְנְךָ֗ וְהֽוֹשִׁיעֵֽנִי:

הֱיֵ֚ה לִ֨י | לְצ֥וּר מָע֡וֹן לָב֥וֹא תָמִ֗יד צִוִּ֥יתָ לְהֽוֹשִׁיעֵ֑נִי כִּֽי־סַלְעִ֖י וּמְצֽוּדָתִ֣י אָֽתָּה:

אֱֽלֹהַ֗י פַּ֖לְּטֵנִי מִיַּד־רָשָׁ֑ע מִכַּ֖ף מְעַוֵּ֣ל וְחוֹמֵֽץ:

כִּֽי־אַתָּ֥ה תִקְוָתִ֑י אֲדֹנָ֥י יֱ֜הֹוִ֗ה מִבְטַחִ֥י מִנְּעוּרָֽי:

עָלֶ֚יךָ | נִסְמַ֬כְתִּי מִבֶּ֗טֶן מִמְּעֵ֣י אִ֖מִּי אַתָּ֣ה גוֹזִ֑י בְּךָ֖ תְהִלָּתִ֣י תָמִֽיד:

כְּמוֹפֵת הָיִ֣יתִי לְרַבִּ֑ים וְ֜אַתָּ֗ה מַֽחֲסִי־עֹֽז:

יִמָּ֣לֵא פִ֖י תְּהִלָּתֶ֑ךָ כָּל־הַ֜יּ֗וֹם תִּפְאַרְתֶּֽךָ:

אַל־תַּ֖שְׁלִיכֵנִי לְעֵ֣ת זִקְנָ֑ה כִּכְל֥וֹת כֹּ֜חִ֗י אַל־תַּֽעַזְבֵֽנִי:

כִּֽי־אָֽמְר֣וּ אֽוֹיְבַ֣י לִ֑י וְשֹֽׁמְרֵ֥י נַ֜פְשִׁ֗י נֽוֹעֲצ֥וּ יַחְדָּֽו:

לֵאמֹר אֱלֹהִ֣ים עֲזָב֑וֹ רִדְפ֥וּ וְ֜תִפְשׂ֗וּהוּ כִּי־אֵ֥ין מַצִּֽיל:

אֱלֹהִים אַל־תִּרְחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי אֱ֜לֹהַ֗י לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה (כתיב חֽיּשָׁה) :

יֵב֣שׁוּ יִכְלוּ֘ שֽׂטְנֵ֪י נַ֫פְשִׁ֥י יַֽעְטּ֣וּ חֶרְפָּ֣ה וּכְלִמָּ֑ה מְ֜בַקְשֵׁ֗י רָֽעָתִֽי:

וַֽאֲנִי תָּמִ֣יד אֲיַחֵ֑ל וְ֜הֽוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ:

פִּ֚י | יְסַפֵּ֬ר צִדְקָתֶ֗ךָ כָּל־הַ֖יּוֹם תְּשֽׁוּעָתֶ֑ךָ כִּ֚י לֹ֖א יָדַ֣עְתִּי סְפֹרֽוֹת:

אָב֗וֹא בִּ֖גְבֻרוֹת אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה אַזְכִּ֖יר צִדְקָֽתְךָ֣ לְבַדֶּֽךָ:

אֱלֹהִ֗ים לִמַּדְתַּ֥נִי מִנְּעוּרָ֑י וְעַד־הֵ֜֗נָּה אַגִּ֥יד נִפְלְאוֹתֶֽיךָ:

וְגַ֚ם עַד־זִקְנָ֨ה | וְשֵׂיבָה֘ אֱלֹהִ֪ים אַל־תַּֽעַ֫זְבֵ֥נִי עַד־אַגִּ֣יד זְרֽוֹעֲךָ֣ לְד֑וֹר לְכָל־יָ֜ב֗וֹא גְּבֽוּרָתֶֽךָ:

וְצִדְקָֽתְךָ֥ אֱלֹהִ֗ים עַד־מָ֫ר֥וֹם אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתָ גְדֹל֑וֹת אֱ֜לֹהִ֗ים מִ֣י כָמֽוֹךָ:

אֲשֶׁ֚ר הִרְאִיתַ֨נִי | (כתיב הִרְאִיתַ֨נִו) צָר֥וֹת רַבּ֗וֹת וְ֫רָע֥וֹת תָּשׁ֥וּב תְּחַיֵּ֑ינִי (כתיב תְּחַיֵּ֑ינִו) וּמִתְּהוֹמ֥וֹת הָ֜אָ֗רֶץ תָּשׁ֥וּב תַּֽעֲלֵֽנִי:

תֶּ֚רֶב | גְּֽ֜דֻלָּתִ֗י וְתִסֹּ֥ב תְּֽנַֽחֲמֵֽנִי:

גַּם־אֲנִ֚י | אֽוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י אֲזַמְּרָ֣ה לְךָ֣ בְכִנּ֑וֹר קְ֜ד֗וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל:

תְּרַנֵּ֣נָּה שְׂ֖פָתַי כִּ֣י אֲזַמְּרָה־לָּ֑ךְ וְ֜נַפְשִׁ֗י אֲשֶׁ֣ר פָּדִֽיתָ:

גַּם־לְשׁוֹנִ֗י כָּל־הַ֖יּוֹם תֶּהְגֶּ֣ה צִדְקָתֶ֑ךָ כִּי־בֹ֥שׁוּ כִי־חָֽ֜פְר֗וּ מְבַקְשֵׁ֥י רָֽעָתִֽי:

ספר תהילים

פרק עבעב.

זה המזמור חיבר דוד על שלמה שיהא לו לב להבין לעשות משפט לעניים:

יום יד

לִשְׁלֹמֹ֨ה | אֱלֹהִ֗ים מִ֖שְׁפָּטֶיךָ לְמֶ֣לֶךְ תֵּ֑ן וְצִדְקָֽתְךָ֥ לְבֶן־מֶֽלֶךְ:

יָדִ֣ין עַמְּךָ֣ בְצֶ֑דֶק וַֽעֲנִיֶּ֥יךָ בְמִשְׁפָּֽט:

יִשְׂא֚וּ הָרִ֓ים שָׁל֥וֹם לָעָ֑ם וּ֜גְבָע֗וֹת בִּצְדָקָֽה:

יִשְׁפֹּ֚ט | עֲֽנִיֵּי־עָ֗ם י֖וֹשִׁיעַ לִבְנֵ֣י אֶבְי֑וֹן וִ֖ידַכֵּ֣א עוֹשֵֽׁק:

יִֽירָא֥וּךָ עִם־שָׁ֣מֶשׁ וְלִפְנֵ֥י יָ֜רֵ֗חַ דּ֣וֹר דּוֹרִֽים:

יֵרֵד כְּמָטָ֣ר עַל־גֵּ֑ז כִּ֜רְבִיבִ֗ים זַרְזִ֥יף אָֽרֶץ:

יִֽפְרַ֣ח בְּיָמָ֣יו צַדִּ֑יק וְרֹ֥ב שָׁ֜ל֗וֹם עַד־בְּלִ֥י יָרֵֽחַ:

וְיֵרְדְּ מִיָּ֣ם עַד־יָ֑ם וּ֜מִנָּהָ֗ר עַד־אַפְסֵי־אָֽרֶץ:

לְפָנָיו יִכְרְע֣וּ צִיִּ֑ים וְ֜אֹֽיְבָ֗יו עָפָ֥ר יְלַחֵֽכוּ:

מַלְכֵ֚י תַרְשִׁ֣ישׁ וְ֖אִיִּים מִנְחָ֣ה יָשִׁ֑יבוּ מַלְכֵ֖י שְׁבָ֥א וּ֜סְבָ֗א אֶשְׁכָּ֥ר יַקְרִֽיבוּ:

וְיִשְׁתַּֽחֲווּ־ל֥וֹ כָל־מְלָכִ֑ים כָּל־גּ֜וֹיִ֗ם יַֽעַבְדֽוּהוּ:

כִּֽי־יַ֖צִּיל אֶבְי֣וֹן מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֜עָנִ֗י וְאֵין־עֹזֵ֥ר לֽוֹ:

יָחֹס עַל־דַּ֣ל וְאֶבְי֑וֹן וְנַפְשׁ֖וֹת אֶבְיוֹנִ֣ים יוֹשִֽׁיעַ:

מִתּ֣וֹךְ וּ֖מֵֽחָמָס יִגְאַ֣ל נַפְשָׁ֑ם וְיֵיקַ֖ר דָּמָ֣ם בְּעֵינָֽיו:

וִיחִ֗י וְיִתֶּן־לוֹ֘ מִזְּהַ֪ב שְׁ֫בָ֥א וְיִתְפַּלֵּ֣ל בַּֽעֲד֣וֹ תָמִ֑יד כָּל־הַ֜יּ֗וֹם יְבָֽרֲכֶֽנְהוּ:

יְהִ֚י פִסַּת־בַּ֨ר | בָּאָרֶץ֘ בְּרֹ֪אשׁ הָ֫רִ֥ים יִרְעַ֣שׁ כַּלְּבָנ֣וֹן פִּרְי֑וֹ וְיָצִ֥יצוּ מֵ֜עִ֗יר כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ:

יְהִ֚י שְׁמ֨וֹ | לְעוֹלָ֗ם לִפְנֵ֣י שֶׁמֶשׁ֘ יִ֘נּ֪וֹן (כתיב יִנֹּ֪ין) שְׁמ֥וֹ וְיִתְבָּ֥רְכוּ ב֑וֹ כָּל־גּ֜וֹיִ֗ם יְאַשְּׁרֻֽהוּ:

בָּר֚וּךְ | יְהֹוָ֣ה אֱ֖לֹהִים אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עֹשֵׂ֖ה נִפְלָא֣וֹת לְבַדּֽוֹ:

וּבָ֘ר֚וּךְ | שֵׁ֥ם כְּבוֹד֗וֹ לְע֫וֹלָ֥ם וְיִמָּלֵ֣א כְ֖בוֹדוֹ אֶת־כָּל־הָאָ֗רֶץ אָ֘מֵ֥ן | וְאָמֵֽן:

כָּלּ֥וּ תְפִלּ֑וֹת דָּ֜וִ֗ד בֶּן־יִשָֽׁי:

הגדרות נגישות