פרק נאנא.
בו מבואר מה שנאמר לדוד על ידי נתן הנביא שחטא בבת שבע ונתן הנביא הלך לביתו ואז היה דוד המלך מתבודד בינו לבין הקדוש ברוך הוא ואמר תפלות גדולות ונוראות ואיך התנצל דוד בחטאו. וכל אדם יאמר מזמור זה על חטאיו ופשעיו:
לַֽ֜מְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:
בְּב֣וֹא אֵ֖לָיו נָתָ֣ן הַנָּבִ֑יא כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֜֗א אֶל־בַּת־שָֽׁבַע:
חָנֵּ֣נִי אֱלֹהִ֣ים כְּחַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַֽ֜חֲמֶ֗יךָ מְחֵ֣ה פְשָׁעָֽי:
֖הֶֽרֶב (כתיב הֶרֶבה) כַּבְּסֵ֣נִי מֵֽעֲוֹנִ֑י וּמֵ֖חַטָּאתִ֣י טַֽהֲרֵֽנִי:
כִּֽי־פְ֖שָׁעַי אֲנִ֣י אֵדָ֑ע וְחַטָּאתִ֖י נֶגְדִּ֣י תָמִֽיד:
לְךָ֚ לְבַדְּךָ֨ | חָטָ֗אתִי וְהָרַ֥ע בְּעֵינֶ֗יךָ עָ֫שִׂ֥יתִי לְמַעַֽן־תִּצְדַּ֥ק בְּדָבְרֶ֑ךָ תִּזְכֶּ֥ה בְשָׁפְטֶֽךָ:
הֵן־בְּעָו֥וֹן חוֹלָ֑לְתִּי וּ֜בְחֵ֗טְא יֶֽחֱמַ֥תְנִי אִמִּֽי:
הֵ֣ן אֱ֖מֶת חָפַ֣צְתָּ בַטֻּח֑וֹת וּ֜בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי:
תְּחַטְּאֵ֣נִי בְאֵז֣וֹב וְאֶטְהָ֑ר תְּ֜כַבְּסֵ֗נִי וּמִשֶּׁ֥לֶג אַלְבִּֽין:
תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂ֣וֹן וְשִׂמְחָ֑ה תָּ֜גֵ֗לְנָה עֲצָמ֥וֹת דִּכִּֽיתָ:
הַסְתֵּ֣ר פָּ֖נֶיךָ מֵֽחֲטָאָ֑י וְכָל־עֲוֹ֖נֹתַ֣י מְחֵֽה:
לֵ֣ב טָ֖הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֜כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי:
אַל־תַּשְׁלִיכֵ֥נִי מִלְּפָנֶ֑יךָ וְר֥וּחַ קָ֜דְשְׁךָ֗ אַל־תִּקַּ֥ח מִמֶּֽנִּי:
הָשִׁ֣יבָה לִּ֖י שְׂשׂ֣וֹן יִשְׁעֶ֑ךָ וְר֥וּחַ נְדִיבָ֣ה תִסְמְכֵֽנִי:
אֲלַמְּדָ֣ה פֹֽשְׁעִ֣ים דְּרָכֶ֑יךָ וְ֜חַטָּאִ֗ים אֵלֶ֥יךָ יָשֽׁוּבוּ:
הַצִּילֵ֚נִי מִדָּמִ֨ים | אֱֽלֹהִ֗ים אֱלֹהֵ֥י תְשׁוּעָתִ֑י תְּרַנֵּ֥ן לְ֜שׁוֹנִ֗י צִדְקָתֶֽךָ:
אֲדֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֜פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ:
כִּ֚י | לֹא־תַחְפֹּ֣ץ זֶ֣בַח וְאֶתֵּ֑נָה ע֜וֹלָ֗ה לֹ֣א תִרְצֶֽה:
זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה לֵב־נִשְׁבָּ֥ר וְנִדְכֶּ֑ה אֱ֜לֹהִ֗ים לֹ֣א תִבְזֶֽה:
הֵיטִ֣יבָה בִֽ֖רְצֽוֹנְךָ אֶת־צִיּ֑וֹן תִּ֜בְנֶ֗ה חוֹמ֥וֹת יְרֽוּשָׁלִָֽם:
אָ֚ז תַּחְפֹּ֣ץ זִבְחֵי־צֶ֖דֶק עוֹלָ֣ה וְכָלִ֑יל אָ֚ז יַֽעֲל֖וּ עַל־מִזְבַּֽחֲךָ֣ פָרִֽים: